בתשובה לערן בילינסקי, 27/01/04 9:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטריטון הוא המרווח הכולל 3 טונים שלמים, ובהקשרים סולמיים יקרא קווינטה מוקטנת או קוורטה מוגדלת (בהתאם לתווים מהם הוא ייגזר). בימי הביניים מרווח זה היה אסור באיסור חמור באופן מלודי. על אופן הרמוני אין מה לדבר, שכן זו תקופת האורגנום (בה שרו בקווינטות, קווארטות או כמו בבתי-הכנסת שלנו באוקטבות מקבילות). במודוס הלידי (זה המתחיל בפה וממשיך "על הלבנים") קיים קושי, בכך שעלול להיווצר טריטון בין הטוניקה (הצליל היסודי של הסולם) לדרגה הרביעית. זו אחת הסיבות לתחילת השימוש בחמשת הצלילים "השחורים" מעבר ל-7 צלילי היסוד של הסולם הדיאטוני. כך למיטב זכרוני קוראים בספרות על תחילת השימוש בתו סי במול. אגב פירוש השם במול הוא b מול כלומר סי רך. סי במול מרכך את החריפות במרווח הטריטון הנוצר בין פה לסי-בקר (ללא במול). גם הסימן לבמול (לא נמצא במקלדת כמו חברו ה-#) הוא זכר לאות b, המזהה את התו סי. בין הראשונים להשתמש באופן גורף בטריטונים במוסיקה שלו היה קלאודיו מונטורדי. טענו נגדו שהוא כותב "לא נכון". בתשובתו הגדיר את ה- "stile antico" (=הסגנון הישן) ואת ה"stile moderno" (כשמו הסגנון המודרני). עוד הבהרה - קשה לחשוב על המוסיקה המערבית, נאמר מן הברוק ואילך, ללא שימוש בטריטונים. הם חלק מן הדרייב המניע את המוסיקה. כל דומיננט ספט-אקורד כולל בתוכו טריטון, ואלה האקורדים המשמשים בביסוס סולם חדש, ובכך מעשירים את המוסיקה. (לדוגמא בדו מאז'ור הדומיננט ספט-אקורד כולל את הצלילים סול-סי-רה-פה ובין הסי לפה נמצא טריטון). כאשר מלמדים זיהוי מירווחים, נוהגים לתת בהם סימנים על פי התחלות של שירים מפורסמים. "מאריה" היא דוגמא לטריטון בעליה. אבל קריאת החמור בבלדה של סשה ארגוב טובה ממנה, שכן היא מספקת סימן היכר לטריטון בירידה ובעליה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |