|
"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" זה לא בדיוק לקבל את קודקס החוקי כלשונו, את יודעת.
שבת כיום שבתון וחגי ישראל כימי שבתון (לא כולם, אגב - לא כל צום מזדמן הוא יום שבתון) הם סממנים תרבותיים. לטעון שבגלל שהם ימי שבתון, אזי החקיקה הישראלית מבוססת על החוק היהודי זה כמו לטעון שארה"ב היא מדינה נוצרית מאותה הסיבה בדיוק. היא לא, אגב. החברה שבה היא נוצרית, כמובן, ורוב גדול מאזרחיה הם נוצרים, ללא ספק. אבל המדינה אינה נוצרית, והחוק האמריקאי אינו נוצרי, גם אם בחוקה כתוב שהם "אומה אחת תחת האל".
הקודקס היהודי מהווה, לכל היותר, תירוץ בידי המחוקק והרשות השופטת, או קודקס מנחה משני - כאשר שתי החלטות שיפוטיות עשויות לנבוע מאותו חוק קיים, אפשר לקבוע איזו מהן עדיפה על פי קבוצה של גורמים: העקרונות הדמוקרטיים, עקרונות מסויימים של המשפט העברי ("החירות, הצדק, היושר והשלום" - לא רעיונות כמו התוכחה, או חרון האף כנגד הגויים, או כל רעיון אחר שמובע במסורת היהודית), בתי משפט במדינות אחרות וכן הלאה. העובדה הפשוטה היא שאין אף חוק (תודה לאל) שמחייב אדם לערוך ברית מילה בבנו, ואין אף חוק, תודה לאל, שמכריח אותי להניח תפילין בבוקר, ואין אף חוק שמכריח אותי לצום ביום כיפור וכו' וכו' וכו'. למה? כי אזרחי המדינה *אינם כפופים לחוק היהודי*. אלמנטים מסוימים מתוכו עשויים לעשות את דרכם לתוך החוק החילוני של המדינה, כן. אבל גם אלמנטים מהבודהיזם עשויים לעשות את דרכם לחוק המדינה. מה שהאדם כפוף לו, ולו בלבד, הוא החוק האזרחי של המדינה.
אה, ואגב, לא "למדתי" מדע המדינה (ולא "מדעי" המדינה). אני עדיין לומד, לתואר שני. את האד הומינמים שלך את יכולה לדחוף את יודעת לאיפה.
|
|