 |
אין כאן זהות, יש הצבעה על דמיון, יש הקבלה והשוואה.
קראתי עכשיו שוב את הטקסט, ולטעמי הוא מחריף את הדיסוננס עוד יותר. מופיע כאן ניגוד מטריד בין המתיקות והראשוניות של האגדה המקורית לבין מעשה הטרור וההשלכות הקשות שלו:
"- צחה כשלג, אדומה כדם, ושערה שחור כצבע עץ ההובנה
- ואנשים רבים אכן בוכים: משפחת זר אביב, משפחת אלמוג, וכל קרובי המשפחה והחברים של ההרוגים והפצועים
- והאדום נראה יפה על הלבן".
היא הפכה לאייקון, הנרקיסיזם שלה נותר על כנו, ומשפחות הקורבנות ממשיכות לבכות. משהו כזה. די פשטני.
כמובן, כל זה הוא לדעתי - מי שחושב שמחבלים מתאבדים הם מלאכים, קדושים ושואפי טוב לעמם, ברור שיתמוך בפרשנות הפרו-טרוריסטית. אבל במסגרת מערכת הערכים שלי 1, שסולדת מרצח ומהקישור בין מוות לקיטש, יש פה סתירה ואירוניה.
1 ושל עוד הרבה אנשים. מה, לא?
|
 |