בתשובה לג. שמעון, 24/01/04 11:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר שטחי ביותר, כפי שאפשר לצפות ממי שסבורה שמאריה היא ''דמות שולית לכאורה.'' |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה מאמר טוב, בפרט כשלא מדובר בכתב עת לספרות או להיסטוריה אלא בפרסום ב-Ynet. הבעיה היחידה היא בהבנת הנקרא אצלך. מלמד כותבת: "ברשותכם, ובשל קוצר היריעה, לא ניכנס כאן לניתוח של עשרות הדמויות המאכלסות את הרומן, החל מנפוליון הליצני והנלעג של טולסטוי, דמות שמממחישה היטב את תפיסתו כי היסטוריה אינה פרי תכנונם של קיסרים או גנרלים, וכלה במאריה אחותו של הנסיך אנדרי – דמות שולית לכאורה שהוטל עליה לשאת צלב של מוסריות נוצרית במיטבה: לכל אלה עדיין נדרשות יריעות רחבות כעבודות דוקטורט. נתמקד הפעם בתפיסת ההיסטוריה." סביר להניח שאם מכל דמויות המשנה מלמד טורחת להזכיר דווקא את מאריה, אז היא לא חושבת שהיא באמת שולית, ולכן היא הדגישה "לכאורה". והיא גם מציינת שמאריה נושאת ברומן את צלב המוסריות הנוצרית, נושא שהיה חשוב לטולסטוי, כפי שמלמד מדגישה בהמשך מאמרה. הניסוח שבחרה מלמד להשתמש בו - דמות שולית לכאורה - בא להדגיש את תפיסת ההיסטוריה של טולסטוי שעליה היא כותבת כך: "טולסטוי יוצא חוצץ נגד כל התפיסות ההיסטוריוגרפיות המערביות עד לתקופתו: כשמספרי דברי העתים מתמקדים במעשיהם של מלאכים ושועים, הם טועים. מהלך תולדות התרבות אינו תוצאה של אלה, כי אם סך כל מליוני ההחלטות האנושיות הקטנות והגדולות בתקופה נתונה." כלומר, לא רק נפוליונים וקוטוזובים ממלאים תפקיד במהלכה של ההיסטוריה, אלא גם דמויות פחות תקיפות ובולטות ציבורית, כדוגמת מאריה. לו הייתה לך ביקורת בעלת טעם על הצגת תפיסת ההיסטוריה אצל של טולסטוי (ובכך, כאמור, מתמקד המאמר), כפי שתוארה במאמר של מלמד, ניחא; אז אפשר היה אולי להתייחס לטענתך שהמאמר שטחי, או שגוי או משהו. בהיעדר ביקורת עניינית שכזו, המסקנה, בינתיים היא, שמיהרת לשלול בלי הצדקה ממשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יכולה מריה להיות דמות שולית, אפילו לכאורה, אם היא מככבת בחלקים נרחבים למדי של הרומן וקשורה הדוקות בדרכים כאלו ואחרות לכל הדמויות המרכזיות האחרות (לבולקונסקי הזקן כבתו, לאנדרי כאחותו, לניקולאי כאשתו, לנטשה כגיסתה, וכן הלאה). הרשה לי גם לחלוק, בנוסף, על הראיה השטחית של מריה כנושאת צלב המוסריות הנוצרית. זו קריאה חפיפניקית של הטקסט או, כפי שמקובל יותר אצל מלמד, העתק והדבק ממישהו אחר. לגבי הניתוח שלה את תפישת ההיסטוריה של טולסטוי: הנזקים ששטחיותה גורמת ניכרים באמירתך כי "לא רק נפוליונים וקוטוזובים ממלאים תפקיד במהלכה של ההיסטוריה, אלא גם דמויות פחות תקיפות ובולטות ציבורית, כדוגמת מריה." לכל מי שעיין בספר עצמו, ולא הסתפק בקריאת המאמר בווי-נט ברור לגמרי כי קוטוזוב אצל טולסטוי הוא הדמות המייצגת את הגישה שלו שלגנרלים ומנהיגים אין למעשה השפעה על המהלך ההיסטורי – קוטוזוב הוא האיש שתמיד נסחף אחר הדברים ואינו מתיימר אפילו להיראות כמי שמכתיב את מהלכם. מה שיהיה הוא מה שצריך להיות – זו גישתו. בעניין אחד אתה צודק – גישתי למלמד עויינת מראשיתה, תולדה של מקרים רבים בהם ניכר כי לא קראה בעיון (או בכלל) את הספרים שעליהם היא מרבה מלל וגם היושר האינטלקטואלי ממנה והלאה. סתם כדי להבהיר את החיפוף האופייני גם כאן: כתיבת מלחמה ושלום נמשכה שבע שנים ולא ארבע, כפי שנטען; וכן, החלק השני של הרומן אינו כולל "שורה של מסות היסטוריות" כי אם מסה אחת בלבד, הבאה אחרי סוף האפילוג, כאשר סקרנותם של הקוראים שבעה (אלא אם כן אתה מתייחס ל"פתיחים" של שניים-שלושה עמודים כ"מסות היסטוריות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הרצון שלך לבקר ושלול גורמת לך למצוא כשלים במקום שאינם נמצאים: קוטוזוב (למי שאינו יודע) הוא הגנרל הרוסי העומד בראש הצבא שנלחם בנפוליון. ולכן, את המשפט שציטטת - "לא רק נפוליונים וקוטוזובים ממלאים תפקיד במהלכה של ההיסטוריה, אלא גם דמויות פחות תקיפות ובולטות ציבורית, כדוגמת מריה" - סביר לקרוא כך: לא רק מצביאים העומדים צבאות (או מלכים וכו') ממלאים תפקיד בהיסטוריה אלא גם דמויות פחות בולטות. העובדה שטולסטוי מעביר ברומן חלק נכבד מהרהוריו ההיסטוריים באמצעות דמותו של קוטוזוב, המצביא עצמו, כלל אינה עומדת בסתירה לטענה לעיל. בשביל לראות בכך סתירה או כשל כלשהו יש להניח שקוטוזוב אינו יכול ליטול קורה מבין עיניו, ואינו יכול להבין שלא רק שחקנים מרכזיים כמוהו וכמו נפוליון קובעים. אולם, כאמור, אצל טולסטוי קוטוזוב כן מבין זאת. יתרה מזאת, בכך שטולסטוי שם את הדברים בפיו של קוטוזוב הוא מגייס את סמכותו של המצביא המהולל ובכך מוענק להם משנה תוקף. מה שיפה בבניית דמותו של קוטוזוב ברומן הוא, שהתפיסה ההיסטורית של טולסטוי אמורה לכאורה לגמד את דמותו של המצביא, אולם דווקא העובדה שקוטוזוב עצמו מחזיק בה, מעצימה את דמותו: הוא אינו מרוכז באגו של עצמו כי אם פקוח עיניים ויכול לשאת אותן אל אופק רחוק מאוד. במילים אחרות, הוא אינו סובל מתסמונת ה"היבריס" המובילה את הדמות המנוגדת לו, נפוליאון, אל עברי פי פחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קל, בפסקה השניה נשמטה מילה, צ"ל: לא רק מצביאים העומדים בראש צבאות (או מלכים וכו').... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |