 |
אינני סבור שזו הסיבה היחידה. קיימים יהודים שאינם מצדדים עם הגישה הבדלנית השוללת היתכנותו של מגע מוצלח בין יהודים למוסלמים במזה"ת. אלה שאינם סבורים כי לעולם יבצעו בנו אלה לינצ'ים כאשר יוכלו, מנסים למצוא לכך ביסוס היסטורי. אבהיר שמדובר בהכרעה ערכית שאינה ניתנת להנמקה כזו או אחרת, אך אפשר ואפשר להוכיח/לשלול היתכנותה במציאות נתונה. אז מזכירים את היהודים שלחמו לצד המוסלמים נגד הצלבנים, ונשחטו באכזריות הברברית ביותר ע"י בערים אלה עם נפילת ירושלים. ומזכירים את תור הזהב בספרד ואת הקהילות היהודיות בארצות ערב טרם שנות הארבעים. וכן מציינים הסובלנות ההדדית איסלאם-יהדות במאבק המשותף נגד העכו"ם, לעומת העולם הנוצרי שלעולם לא ישלים עם קיום העם היהודי (אלא לכל היותר במקרה המורמוני ינסה להשלים את שיבתנו ארצה כדי להחיש את התנצרותנו השלמה).
לא אתכחש לכך שטיעונים אלה דנים ביהודים ולא במדינה ציונית, עמה האיסלאם מעולם לא השלים ועקרונית מצוי בעימות עמה. אני עצמי לא בטוח שמדינת העם היהודי יכולה לקבל מובן ציוני כזה שיאפשר מחד לחיות איתו גם עם שכנינו, ומאידך לשרת אמנם את בני העם היהודי, ראה מאמרי הראשון. מנגד, כפי שציינתי בדיון במאמר של עמית, לדעתי גם הגישה הערכית בה אתה מצדד, קרי הפרדה, אינה ישימה במציאות הקיימת, גם אם קבילה ערכית. את גישה זו ניתן לנגח אמנם כגישה קולוניאליסטית "מתנשאת" העושה את הציונות לעוד מסע התפשטות של העולם המערבי-נוצרי. אך אלה כבר חילופי מהלומות ערכיים שלכל היותר יוכלו לעניין את הקורא ולהעכיר היחסים הוירטואליים בינינו (:
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש