בתשובה לאורי, 24/01/04 4:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מסכים איתך שבגישת הגמול יש משום העמדת המדינה על "אותה מדרגה מוסרית עקרונית כמו הפושע". המדינה המודרנית היא, מעצם הגדרתה, בעלת המונופול על הכוח בגבולותיה. לפיכך, אין לאף גורם זכות להשתמש בכוח (קרי: אלימות) בתוך המדינה, פרט לגורמי המדינה הרשמיים. לפיכך, לטעון ששימוש בכוח ע"י המדינה (למשל ענישה כגמול) הוא בלתי מוסרי זה למעשה לטעון לחוסר הלגיטימיות של שימוש בכוח בכלל במסגרת המדינה - דבר שיכול להוביל אך ורק לאנרכיה. מכאן ועד עין תחת עין, הדרך דווקא ארוכה מאוד. כל מטרתם של בתי המשפט כגופים אליטיסטיים היא למנוע מצב שבו רגשות גואים בציבור יובילו לעשיית שפטים בפושעים. מה שכן, כאשר פשע מסויים הופך לנפוץ במיוחד (מה שמוגדר כ"מכת מדינה"), השופטים עשויים לנצל את מלוא הענישה המותרת בחוק על עבירות אלו, כדי להרתיע פושעים נוספים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה הכוח או אפילו אופן השימוש בו אלא ההצדקה העקרונית והמוצהרת לשימוש בו. ברגע שהשימוש בגמול עובר מהתחום האפור (קיים, אך באופן לא רשמי) לתחום הרשמי הפעלת הכוח מציבה את המדינה במדרגה מוסרית עקרונית דומה לזו של הפושע. גזרי דין מחמירים יותר בתחומים הזוכים לפומביות רבה או מעוררים הד רחב בציבור עדיין שייכים לתחום האפור (בכל זאת, השופטים אינם אוטומטים אלא בני אדם ומושפעים מהלכי הרוח בסביבתם). ברגע שאתה הופך את הדבר לרשמי, המצב שונה לגמרי. דמיין לעצמך איך ייראה סעיף בחוק העונשין המגדיר נקמה כאלמנט משמעותי לצורך גזר הדין? הרי באותה שנייה בה המילה נכנסת לספר החוקים מייד פורחת אפילו אשלית הרציונליזם החוצה ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |