|
||||
|
||||
עושה רושם, גילית, שההתנהלות שלך הינה דוגמטית, עפ"י הדוגמה היהודית האורתודוקסית, שאומרת בערך כך: אדם שנולד לדת היהודית ישאר יהודי גם אם הוא: א. מתנצר, מתאסלם, הופך לבודהיסט, שייך לדרך הרביעית וכיו"ב ב. אם הוא אתאיסט מוצהר, אינו מאמין בהשגחה, אישית או לא אישית. כלומר, לשיטתך, אני אהיה יהודי על אף רצוני, ואין לי ממש מה לעשות בנידון, זה הוחלט עבורי וכל ניסיון שלי לשנות את ה"עובדה" הזאת, להתכחש לה, לפטור אותה כלא מעניינת ושולית, הינו מקביל, באופן אנלוגי, לנסיון של אסיר להתעלם ולהתכחש לסורגים הסוגרים אותו בתאו. לי אין, לשיטתך ותפיסתך, את הזכות להגדיר בעצמי, באופן ריבוני ולא רבני, את הזהות התרבותית, הדתית, המגדרית וכיו"ב שלי. הגדרת הזהות שלי בעצם נכפת עלי וכל ניסיון שלי להגדיר את עצמי אחרת הינו נלעג ובלתי יעיל. ואני, אני חושב אחרת, אני סבור שכל אדם, זכר או נקבה, יהודי או ערבי, שחור או לבן, הטרוסקסואל או הומוסקסואל, רשאי להגדיר את הזהות העצמית שלו באופן אינדוודואלי, ואין, ולא יכולים להיות, עובדות כביכול, שרירותיות ומתובנתות, שיקבעו עבורו. (במאמר מוסגר אציין כי גם אני חושב כאדם ברוך ואורי פז שאין כזו חיה זהות ישראלית, כי הדבר מופרך מעיקרו. אך בניגוד לאורי פז, אני סבור כי לא בזה העיניין, איני סבור כי פרופסור עוזי אורנן ושאר העותרים בסוגיה זו מאמינים או רוצים לשכנע את בית המשפט ומדינת ישראל כי זהות כזו אכן קיימת, לא בזה העיניין בכלל, לדידם, עד כמה שאני מבין את זה. אני סבור כי העיניין הוא, כפי שכבר אמרתי במובלע בתגובה אחרת שלי למאמר זה, בירוקרטי לחלוטין. ישנה חלקת אדמה מסוימת הנקראת מנדינת ישראל, במקום הזה שקוראים לו ישראל חיים בני אדם משלושת הדתות, כולם נחשבים לאזרחי המדינה אך לכל אחד מהם רשום משהו אחר ב"לאום", מה שהופך אותם לבלתי שווים בפני החוק. ר"ל, העתירה הנ"ל היא, בעצם, הרחבת ותיקון חוק יסוד: זכויות הפרט וחירותו (?)) |
|
||||
|
||||
גילית טוענת משהו מאד ספציפי לגבי הדעה הבין-סובייקטיבית של היהדות האורתודוקסית: יהודי, או שנולד ליהודיה, או שהתגייר, ומשהוא יהודי, אין לו אפשרות לצאת מן ההגדרה הזו. והיא צודקת. מי שמחזיק בפרשנות האורתודוקסית של ההלכה, ולכן שייך למרחב הבין-סובייקטיבי של היהדות האורתודוקסית, לא יכול להכחיש כי כך הם פני הדברים. מה זה צריך להפריע למי שלא מכיר ביהדות האורתוקסית כסמכות ערכית על חייו? הבעיה היחידה היא כאשר היהדות האורתודוקסית, ובאופן כללי, הדתות האורתודוקסיות כולן, משפיעות על ה_חוק_ במדינה. אז זה באמת יכול להפריע, ולמעשה, אכן מפריע. מצב זה מפלה בין טל כהן ואשתו לבין פנינה רוזנבלום ובעלה. בעוד ששני הראשונים לא יוכלו להתגרש ואז להנשא מחדש במדינת ישראל באם יפרדו, הרי השניים יכל-יכלו, ואף עשו כן. מצב זה גם מפלה בין זוג של מוסלמיה ויהודי לבין זוג של מוסלמי ויהודיה. באם יצליחו זוגות אלה להנשא, וזאת הם ייאלצו, כנראה, לעשות בחו"ל, הרי שילדי הזוג הראשון לא ישוייכו רשמית לשום דת, בעוד שילדי הזוג השני ישתייכו גם ליהדות וגם לאיסלאם. אמנם, החוק אינו יכול (במדינה נאורה, על כל פנים) להשנות את הדעות הבין-סובייקטיביות של היהדות והאיסלאם האורתודוקסיים, אבל הוא הקובע האם וכיצד דעות אלה ייאכפו על אזרחי המדינה. |
|
||||
|
||||
הינך סבור ש"במקום הזה שקוראים לו ישראל חיים בני אדם משלושת הדתות, כולם נחשבים לאזרחי המדינה אך לכל אחד מהם רשום משהו אחר ב"לאום", מה שהופך אותם לבלתי שווים בפני החוק. ר"ל, העתירה הנ"ל היא, בעצם, הרחבת ותיקון חוק יסוד: זכויות הפרט וחירותו(?)". ואני סבור שזה שהדרוזי או הצ'רקסי או הערבי (הישראלי) או היהודי הספרדי או היהודי האשכנזי - מופלה לרעה על ידי החוק בישראל, אינו סיבה לשינוי הלאום בנוסח ג'ון לנון. שכן בעיית ההפליה, אם אכן קיימת כזו, לא תפתר לעולם על ידי שינויים סמנטיים שכאלה. פתרונות להפליה הבין-ציבורית במדינת ישראל יש לחפש ברבדים עמוקים יותר. מה גם, שמניעי העותרים מתבטאים בהתרסה ברורה בכל מה שרוח היהדות ההיסטורית נודף ממנו ביחס להגדרת זהותנו העצמית (ראה את מאמרה של הגב' אלוני בקישור להארץ שמלפני שבוע). כך שלא בדיוק הבנת את העתירה שנחפזת לחתום עליה, אני מניח. |
|
||||
|
||||
אם אחתום, איני נוהג לפזר חתימות סתם כך. לגופו של עניין: גם ברבדים העמוקים יותר, רחמנא לצלן, אני מוצא את עצמי מזדהה עם הגברת שולמית אלוני וחבר מרעיה. כפי שציינתי, הזהות היהודית שלי איני מעסיקה אותי, אלא כאוטוריטה היסטורית ותרבותית, ר"ל העבר היהודי ולא העם היהודי לאן. אין לי פנאי להרחיב עכשיו, חייב לזוז. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |