בתשובה לניצה, 23/01/04 10:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זו הצגה קצת פשטנית של ביילין. ''החתירה לשלום'' לא חייבת לעמוד בפני עצמה אלא יכולה להיות חלק מרצון להשיג ''צדק'' לתפיסתו, שאי-קיום יחסים עם מדינות מוקצות פוגע בו. אגב, אני עוד חייב לך תגובה בפתיל הארוך-ארוך שלנו, ואני מתנצל על העיכוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולהדגשה, ביילין, בהיותו סגן שר החוץ, היה בעד *ניתוק*, או לפחות צמצום הקשרים עם דרא"פ האפרטהיידית ועוד משטרים שנחשבו כ"לא ראויים". לוב, מבחינתו נכנסה לאותה קטגוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך, גם ערפאת היה במצב של ''מוקצה'' מבחינה בינלאומית. הבאתו לארץ והפיכתו לראש מדינה על ידינו, היא שנתנה לו את המעמד שיש לו היום. ערפאת עשה מספיק דברים ''לא נאותים'', כולל רציחת ילדים במיטותיהם ועוד זוועות שנעשו ישירות בידי שליחיו, שצריך היה להגמיש מאוד את תפישת ה''צדק'' כדי לבלוע אותו. ובכל זאת עם הססמא ''שלום עושים עם אויבים'' ביילין היה מאדריכלי המהלך שהכשיר את ה''מוקצה'' הזה. כך שההנחה שביילין מונע על ידי חתירה לשלום כחלק מ''צדק עולמי'' לא מסתדרת לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו עדיין תפיסה מאוד פשטנית של ביילין. הוא לא רובוט שמחלק את העולם לטובים ורעים. רבות דובר על כך ש''שלום עושים עם אויבים'' (אם את מסכימה עם זה או לא) ועל כך שערפאת יהפוך חברבורותיו ויהיה ראש מדינה אחראי (אם זה קרה או לא) ועל מזרח תיכון חדש. דובר על לקבור את העבר וליצור משהו חדש עם הפלסטינים. הפשעים של ערפאת ואש''ף, כעקרון, היו נגדנו, ולנו היו הן הרשות והן העניין לסלוח עליהם. עם לוב, או עם דרא''פ, לא היה שום דבר כזה. הן פשוט היו מדינות מוקצות בעולם שרצו יחסים עם ישראל. לא דובר על שום התנערות של המדינות האלה מגישה או ממעשים לא-ראויים, רק על עסקים ודיפלומטיה אינטרסנטיים לחלוטין תוך כדי כך שדרא''פ ממשיכה את האפרטהייד ולוב לא מתנצלת על לוקרבי וממשיכה את שאר הדברים, מה מה שהם לא היו, שבגללם היא המשיכה להיות מוקצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלוקה לטובים ורעים לא נעשית על ידי רובוט אלא לפי עקרונות. אם טרוריסטיות, והרג אזרחים הם מעשים שהופכים מנהיג מדינה למנודה, אז ערפאת צריך להיות מנודה גם הוא. אם בשביל לעשות שלום סולחים ומוחלים לו על פשעיו, אפשר היה לעשות זאת גם למנהיג לוב. מדינות אחרות כגון אנגליה וארה"ב, שאינן במצב מלחמה עם הערבים, (לפחות לא היו אז..) יכולות להרשות לעצמן לחכות ולהעמיד תנאים למנהיג לוב. אבל אנחנו, שכל כך רוצים להגיע לשלום ויחסים נורמליים עם הערבים, אין לנו את הפריוילגיה הזאת. (אני כמובן מדברת כאן מגרונו של ביילין בהנחה שאהבתו לשלום היתה המניע שלו לפעול). זה שאת העבירות שלו בצע קדאפי כלפי אחרים ולא כלפינו, רק מקל את הסיטואציה. אתה יכול לתאר לך שקרובי הנרצח יהיו האחרונים לסלוח לרוצח, בעוד שאנשים רחוקים יותר, יהיו מוכנים לעשות זאת יותר בקלות. שלום עם לוב היה יכול להיות מאוד חשוב בהקשר של תחילת שנות התשעים, בודאי אם בתכנון היתה כוונה לפתוח בתהליך דרמטי עם הפלשתיניים. המניעים הפנימיים של קדאפי לא רלבנטיים, כל עוד אפשר היה להאמין לו שהשלום וההכרה ההדדית הם אמיתיים. אבל ביילין לא עשה זאת. למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי עם לוב וקדאפי הנושא של איזושהי התייחסות ל''פשעים'' של לוב וקדאפי כלל לא עמדה על הפרק. בהסכם אוסלו, זניחה של אש''ף את דרך הטרור היתה אלמנט מרכזי. לכן לוב נשארה מנודה ואש''ף לא. העניין השני הוא שלאדם יש סמכות מוסרית לסלוח על פשעים שהתבצעו נגדו ולא על פשעים שהתבצעו נגד אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם כן האדם הוא כומר קתולי. או ישוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ביילין לא להוט אחרי שלום עם הערבים כמו שהוא להוט אחרי התקבלות למועדון האירופי. קדאפי היה מוקצה ע''י מנהיגי מדינות אירופה ולכן הוא היה מוקצה ע''י ביילין בעוד שערפאת נחשב מקובל על מנהיגי אירופה ולכן הוא מקובל גם על ביילין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מסכימה עם האמירה הזאת. הרצון להתקבל למועדון האירופי הוא המניע להתנהגות הנגררת הזאת, ולא "צדק" או "שלום". ביילין מוכן לסלוח לערפאת על כל פשעיו כלפינו ולעשות זאת ללא שום בטחונות מצידו שהוא לא יפגע בנו שוב (כפי שהוא באמת עשה), רק משום שזה "מקובל" על מנהיגי אירופה, ומוותר על האפשרות לעשות שלום עם לוב מאותה סיבה.(בהתאמה לזה אפשר להזכיר גם את המימון של האיחוד האירופי לביילין, שבעיניו נראה נורמלי לחלוטין). הרצון להתקבל למועדון האירופי נובע לדעתי מרגש הנחיתות היהודי הישן הרוצה להיות כמו כולם-"עם ככל העמים". למרבה האבסורד, היחידים שיכולים לתת ליהודי מהסוג הזה את האישור שהוא "בסדר", אלו דווקא אלו שביזו אותו ולעגו לו (ורצחו אותו..). יש לזה בטח שם בפסיכולוגיה, בטח בפסיכולוגיה של יהודים. זה ממש מוזר, אתה חופר מעט במניעיהם של הצאצאים של הציונים הגאים, שרצו לבנות כאן את היהודי החדש העצמאי ללא פגמי הגלות, ואתה מוצא שוב את היהודי שרוקד "מה יפית" לפני הפריץ. כפי שנאמר כבר פעם: יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים. ואם נקשר את זה לעניין שהתחיל את הפתיל הזה - המתנחלים עם יהדותם המופגנת והטבעית, מהווים אנטיתזה לצורת חשיבה זאת. ולכן ההתנגשות הערכית הבוטה כל כך בין ערכיו של יוסי ביילין והחלק בעם שהוא מייצג, ובין המתנחלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי היתרונות הכלכליים הגלומים בהצטרפות למועדון האירופי? בהזדמנות זו אציין שקצת מוזרה לי הנטייה פעם אחר פעם לאבחן נפשית את אלו שאוחזים בדעה פוליטית שונה משלך, כאילו רק "בעיה נפשית" תגרום למישהו לחשוב אחרת ממך. אבל זו זכותך, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא שאלה של זכויות, זה נובע מבעיה נפשית שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרונות הכלכליים הגלומים בהצטרפות למועדון האירופי אמנם גדולים. אולם אם בדרך לשם אתה מאבד את עצמאותך לפעול לפי האינטרסים החיוניים שלך, אז המחיר לא הגיוני. במקרה הנ"ל: לוותר מצד אחד על השלום עם לוב, ומצד שני להכניס אלינו את רבי המרצחים פלוס לתת להם נשק רק כדי להרוויח מבחינה כלכלית, זה לא סביר. דווקא הבלבניסטים לא צריכים להתרגש מ"ניתוחים פסיכולוגיים". מה זה "משתלב" או "בדלן", אם לא "ניתוח פסיכולוגי"? זו הרי הגדרה של גישה יסודית לחיים, שממנה מסתעפת ההתייחסות המעשית למציאות. בוודאי שלגיטימי לעשות זאת כאשר מדובר ב"ניתוח פסיכולוגי" של קבוצה פוליטית, או של איש פוליטי. לא כל ניתוח "פסיכולוגי" הוא אמירה שיש כאן פתולוגיה הדורשת אישפוז. ההתנהגות הפוליטית שלנו נקבעת בעיקר על ידי המטרות היסודיות שלנו. חוסר מודעות להן, גורם פעמים רבות לסתירות בין ההצהרות והמעשים. מה שאני מנסה לעשות זה לנסות להבין את המניעים היסודיים של קבוצה/אדם, דרך המעשים ולא רק דרך ההצהרות, כאשר יש סתירה בין השניים, אני מחפשת את המניע הנסתר, זה אמנם יכול להראות כאילו שאני עושה "אבחון נפשי", אבל זה בסך הכל ניתוח של המציאות הפוליטית. אם יש קוהרנטיות בין המטרות המוצהרות, והמעשים הרי אין צורך בניתוחים כאלה. מה שנכון במה שאמרת זה שפעמים רבות אני חושבת שהמניעים היסודיים של ההתנהגויות האנושיות, גם בשדה הפוליטי, מצויים בשדה הרוחני-נפשי ולא המטריאליסטי. אני חושבת שהמטרות המטריאליסטיות הן רק ביטוי חיצוני למטרות עמוקות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בלבניסטים יודעים לעצור את עצמם בשאלה "למה הוא בדלן/משתלב" כי הם מודעים לבעיה הפסיכופיזית. שימי לב שמעולם לא הוצג כאן ניתוח בלבניסטי שעסק בסיבות שבגינם פוליטיקאי פלוני הוא כזה או אחר. הניתוח הבלבניסטי ודאי ובוודאי שאינו פסיכולוגי אלא ההיפך הגמור (אם אפשר להגדיר "היפך" לניתוח פסיכולוגי). אני (טוב, לא אני, בלבן) מגדיר את המתודולוגיה של הניתוח הבלבניסטי והוא מאפשר לי לגבש דעה לגבי פוליטיקאי כלשהי על פי המתודולוגיה. אני לא מרשה לעצמי את המותרות של ניתוח פסיכולוגי (שהוא מתודולוגיה מוגדרת) מרחוק של אנשים שמעולם לא פגשתי ונראה לי חשוד ביותר שאת מרשה לעצמך את המותרות הללו, במיוחד כאשר אי אפשר להתכחש לכך שהניתוחים שלך גם "יוצאים" מתאימים לדעה הפוליטית שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאתה מתאר גם אני לא עושה ניתוח פסיכולוגי. אני לא מתייחסת לחיים האישיים, או לחוויות הילדות של אדם זה או אחר, אלא מדברת על המניעים היסודיים החברתיים שמניעים אותם. בדיוק ברמה ש"בדלנות" או "השתלבות" מסבירות את הפעולות של הפוליטיקאים. כך שהפגישה האישית שלי עם נשואי הניתוח שלי לא רלוונטית. אם תקרא בזהירות את מה שכתבתי תבין שאני מתייחסת ל"ניתוח הפסיכולוגי" של גישה פוליטית, ולא של אדם זה או אחר באופן אישי. ההתיחסות היא עם שם, כי טכנית יש מישהו ספציפי שמביא לידי ביטוי את הגישה הזאת. (הבלבניסטים לעומת זאת, כן מרשים לעצמם לאפיין את העמדה הפוליטית-פסיכולוגית האישית של פוליטיקאי זה או אחר.) אני לא מבינה על מה אתה מדבר כשאתה אומר :"במיוחד כאשר אי אפשר להתכחש לכך שהניתוחים שלך גם "יוצאים" מתאימים לדעה הפוליטית שלך". אני הרי מנתחת את הגישות הפוליטיות של חלק מהאוחזים בדעות פוליטיות מנוגדות לאלו שלי, מראה סתירות בין ההצהרות והמעשים שלהם, ומעלה השערות לגבי המניעים (הפסיכולוגיים-פוליטיים, ולא אישיים) שגורמים להם להתנהג כפי שהם מתנהגים. אז למה זה מוזר שזה יוצא "בדיוק"? את אלו מיריבי הפוליטיים שאין להם סתירות בין המעשים וההצהרות, אני לא צריכה לנתח, אלא להתווכח ישירות עם מה שהם אומרים. רק כאשר אני חושבת שאין קוהרנטיות, טבעי לנתח מניעים יותר עמוקים. אם אתה חושב שאני טועה, אתה מוזמן להביא אלטרנטיבות להצעות שלי להסבר (כפי שבאמת עשית). אני הרי לא מסתמכת על אינטואיציה סודית, אני מסבירה את הסיבות שהביאו אותי להעריך כך או אחרת ואפשר להתווכח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |