|
||||
|
||||
למען הסר ספק: מוצא עניין, הרבה עניין. שאלה: למה כל כך קשה לסנתז צליל של כלי אמיתי, ונאלצים להשתמש בדגימות כדי להשיג תוצאות טובות? |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני יכול לנחש, אבל עולם המוסיקה הממוחשבת הוא עדיין אפוף במסתורין בשבילי. אולי אלון עמית, בעל סינתסייזר הקורצווייל האימתני, יוכל להאיר את עינינו. |
|
||||
|
||||
קודם כל, דגימות זו לא הדרך היחידה. לפני כמה שנים רכשה Yamaha את הזכויות על שיטת ה-Physical Modeling, שמבצעת סימולציה בזמן אמיתי של אויר זורם בכלי נשיפה או של מיתר נרעד. התוצאות יפות מאוד, אבל העומס החישובי הוא רב ולכן, לראשונה מאז שנות השבעים, יצאו לשוק סינתסייזרים מונופוניים - כלומר, מסוגלים להשמיע רק צליל אחד במקביל... השיטה, כמדומני, לא "תפסה" חזק, אבל היא עדיין בשימוש. חזרה לשאלה על למה זה קשה - טוב, אלו פשוט פונקציות מאוד מורכבות, גם בציר הזמן וגם מבחינת פיתוח-פורייה שלהן. נדמה לי שאין משמעות לשאלה "למה קשה לסנתז" בלי שאתה מסתכל על מודל ספציפי לסנתוז. אוסצילטורים ומעטפות כמו נגיד ב-DX-7? ניסו את זה, ופשוט צריך המון אוסצילטורים מחוברים במבנים מסובכים, אחרת זה נשמע, נו, כמו DX-7. חוץ מזה, מה רע בדגימות? למה "נאלצים" להשתמש בהן? נכון, יש בעיות של שליטה על הצליל, אבל בדיוק כדי לפתור בעיות כאלה צריך להגדיר מה בעצם המודל האלטרנטיבי (כמו נניח Physical Modeling) ואז אולי נבין למה הוא קשה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שמה שבאמת קשה זה לא לסנתז את מה שהכלי עושה, אלא דווקא את מה שהנגן עושה. לא נראה לי שאם נחבר מפוח לחצוצרה ייצא צליל טוב במיוחד. נגן עושה הרבה יותר מרק לנשוף ולהזיז מנענעים. יש שינוי תלוי זמן שהוא עדין וקריטי. לעומת זאת, ניתן לשמוע שצליל מסונתז של פסנתר לדוגמא הוא כבר ברמה די טובה, וזאת (נראה לי) עקב חוסר השליטה של הנגן על הצליל מרגע שהופק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |