 |
ובכן, אני חושב ש*השתייכות* לדת היא עניין קצת יותר מטכני/בירוקרטי. ל"יהודי אתאיסט" יש לרשום לאום:יהודי דת:אתאיסט. כרגע המצב הוא שרושמים לאום:יהודי דת:יהודי ואף אחד לא שואל אותך בכלל.
אני טוען שהרישום סתם מיותר, ואם הוא מפלה מישהו אז זה בעיקר את חסרי-הדת (ובאמת, מה יעשה חסר-הדת, הא? כואב להם לרשום "דת: אין/לא ידוע/טרם החליט"? אם הדבר דומה בכלל למשהו, זה אם ירשמו אותי כאוהד קבוצת מכבי תל-אביב – ייתכן שזה נכון, ייתכן שלא, וייתכן שאיני צופה בכדורגל כלל – אבל בכל מקרה זה אינו ממין העניין לכל צורך שהוא. איפה שזה משנה לא מסתכלים בכלל על רישומי משרד הפנים – מה שקובע מבחינה הלכתית זה הרישום ברבנות, ואם שם רשום שאני גוי, זה מה שקובע בבואי להתחתן וכו'.
מה שמעניין הוא השיוך לדת כברירת מחדל, ולאו דווקא בעניין הרישום במשרד הפנים. זה יותר היווה טריגר עבורי ליחס הבסיסי לאתאיסטים. לכבד רגשות של דתיים זה ברור ומובן, אך לכבד רגשות של לא-דתיים? איזו מין חיה זו, וממתי יש לה רגשות? בחיים שלי לא הסתכלו עלי כמו בפסח האחרון כשלא הסכמתי לקרוא בהגדה. מה אני יודע, אני מניח שאם הייתי מתנצר היו מבינים ש"זה לא סתם, זה כי הוא נוצרי והם לא חוגגים את פסח". האתאיזם – למרות היותו המצב הטבעי של האדם – אינו אופציה מקובלת, לא חברתית ולא ממסדית.
אפילו ארה"ב, שנותנים אותה על ימין ועל שמאל כדוגמא לדמוקרטיה ליברלית, היא בעצם מדינה חילונית דתית ביותר. בשנת 1999 הסיכוי של אתאיסט להיבחר לנשיאות היה פחות מ-50 אחוז, הרבה מתחת לסיכוייהם של הומוסקסואל, שחור, יהודי או אשה. משהו כנראה אינהרנטית לא תקין מוסרית בכופר שכזה. כבוד הנשיא בוש אמר בזמנו שאתאיסטים אינם צריכים להיחשב אזרחים כי זו "one nation under God". מסתבר שעבורו, כדי להיות אזרח אמריקאי אתה חייב להיות שייך לאיזושהי דת, או מינימום להאמין באיזשהו כוח עליון. אז מסתבר שאין על מה להלין, אנחנו בחברה טובה. אולי כדאי להציע להם להוסיף את סעיף הדת ברישום האזרחות (אם עוד אין להם), כשיטה בדוקה להפריד בין מי שמגיעה לו אזרחות ובין מי שלא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש