בתשובה לדה-קארט, 19/01/04 11:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי. אם המיצג היה מציג את גולדשטיין על בריכת דם, עם תיאור של מעשיו ורשימת הנרצחים במערה, האם הייתה כאן גלוריפיקציה של הרוצח? בעיני, שוב, לא. ולמה ההוכחה תקפה רק לעניינים טריביאליים? אנחנו מדברים על פרשנות של מיצג אומנות, כאשר האמן טוען שלא היית בכוונתו לעשות גלוריפיקציה למחבלת. לפיכך, חובת ההוכחה הוא על מי שטוענים שהשפה הויזואלית של המיצג יוצרת כזו גלוריפיקציה. אני מראה שלא כך. מה הבעיה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר מתאר את הסבל שעבר הרוצח, וכן את רגשותיו מנקודת מבטו (בגוף ראשון!) שהביאו אותו לכדי אובדן עשתונות, ולבסוף את המעשה הנורא. יש פה תיאור קלאסי של גיבור טראגי שהוא בפירוש מיועד כדי ליצור הזדהות עם הרוצח. ניחא כל זאת, אבל במקביל יש השוואה (ולו שטחית) לשלגיה, וכל זאת כדברי הסבר למין מוצג וולגרי של תמונת הרוצח מעל בריכת דם. דברים דומים מנוסחים בצורה יותר קולעת ניתן לקרוא בתגובות אחרות - אתה מוזמן להמשיך להדיין מולן, אם אתה סבור שלא מילאו את חובת ההוכחה. לגבי תקפות ההוכחה שלך, תכונה שניתן ללמוד מהיגד מסויים תלוייה באיברים שלו ולא (רק) במבנה הלינגוויסטי. מן המפורסמות שהחלפת איברים יכולה לשמר, להפוך או סתם לעוות את התכונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |