 |
|
 |
||
|
||||
 |
שהצדיק רצח. האומן שימש בעצם כשופרה של הפילוסופיה הרלאטיביסטית הפוסט-מודרנית המתכחשת ביודעין לתקפותן של אמיתות המוסר הבסיסיות, או על כל פנים מחלישה אותן בהתאם לנסיבות חייו של האדם הפושע, באמצעות הטפה לאותה אלילות המקדשת את זכותו של האדם (אצלנו; המתאבדת) שלא להיות אחראי למעשיו. מנגד עמדה ועדיין למזלנו עומדת תפיסת האמת הערכית של התרבות המערבית שמחייבת את האדם להיכנע לחובותיו כלפי האחר, ולא ליצריו ותשוקותיו הרצחניים. אין החובה המוסרית מותנית בנסיבות חיים, ואין היא מוחלשת בגללן, וכל טענה אחרת אינה מוסרית. כל הטפה להפך מזה ראוי שתושתק, כפי שאכן עושים ביחס לניאו-נאצים בגרמניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לנתץ, או לשרוף זה לא ממש רלוונטי למיצג הספיציפי, יותר מתאים: להטביע, לרוקן, לצבוע בכחול, או כמובן: לשחות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי: שחיה בעירום בבריכה תוך שירת "טדי טדי דובון קטן ושבדי?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשתין בפומבי אל תוך המיצג תןך שירת התקוה. שידעו השודים על מה הם עומדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגריר דווקא חשב על הצעד הזה, אלא שהארוע נערך בנוכחות כלל הסגל הדיפלומטי בשוודיה, ושגרירנו חשש שמא יצטרף גם השגריר הניגרי אליו, דבר אשר יביך את מדינת ישראל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |