 |
אני יכול לדמיין לי מצב שבו איש ימין קיצוני יעלה מיצג המהלל את גבורתו של יגאל עמיר, ואיש ציבור כלשהו מן הצד השני יתפוס קריזה ויחבל במיצג. אני לא אכעס על האיש הזה. יש משהו אנושי, אולי לא חכם, במעשהו של השגריר כי המיצג במראית עין ראשונה נראה מאד מכעיס (המחבלת זכה וטהורה כשלגיה) וגם הנסיבות בהן הוא הוצג, כפי שתוארו פה. הדבר הראשון שרואים זו בריכת הדם וה"שלגיה" הזאת ששטה על סירה. קצת קשה להבחין, לפחות בתמונה שאני ראיתי, בלוח ועליו שמות הנרצחים שמאיר את המיצג באור קצת אחר, ואז אולי אני לא אוהב את צורת המיצג אבל הוא מתאים להשקפה (שגם היא אני לא בטוח מקובלת עלי) שתפקיד האמנות לתת בוקסים בבטן.
השגריר, כפי שנאמר כבר, לא חכם מדי. אבל הרבה חכמה כנראה לא ניתנה לשגרירים. הוא היה צריך לקום ולעזוב, אבל ספק אם מישהו היה יודע כעת מה שמו, ואין צורך לשער שגם האמן לא היה הופך למפורסם יותר אם השגריר היה קם ועוזב. איכשהו, שניהם הרוויחו משהו מן האירוע. השגריר הפך לגיבור לאומי בקרב טריבונל העם היושב בציון ומגיב בויינט/ואלה, והאמן ימכור עכשיו הרבה יותר יצירות שלו.
אבל ברצינות, מה שאני לא אוהב זאת ההשתלהבות הלאומנית שהמקרה הזה נתן לה דחיפה, כשממילא יש עכשיו גל בעלייה של השתלהבות והשתלחות ימנית לאומנית המתבטאת בשבחים לחייל היורה במסחה, באתר ההוא (תסלחו לי אם לא אביא לינק) המפרסם שמות של מרצים התומכים בסרבנות/אינם מגנים אותה גינוי גורף וקורא לחרם עליהם, בהתקפה על בית המשפט העליון, ועוד.
השם של ישראל וממשלתה בעולם בעת הזאת, למען האמת, הרבה פחות מטריד את שנתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש