 |
"מה שיפה בתור הישראלי זה שאף אחד לא נכנס לפאניקה. אילו תייר בלגי היה נקלע למקום שבו עמדתי, הוא היה נתקף חרדה קיומית: אי אפשר לברוח, אי אפשר לנשום, מפלס העצבנות סביב עולה בטור גיאומטרי. חילופי דברים קשים מתנהלים בין אנשים במגע פיזי מלא, כולם משגיחים על כולם, ויכוחים חריפים מתגלעים על אודות חוקיותן של קומבינות שונות (האם מותר לאדם אחד לעמוד בתור בשביל קבוצה של עשרה? ומנגד – האם חוקי שקבוצה של עשרה תעמוד ותנצל את ממדיה כדי להשתלט על שני טורים גם יחד?) ילדים בוכים, שוטרות מאיימות.
ואף אחד לא נבהל, אף אחד לא נעלב. כולנו יודעים שזה ייקח את הזמן שלו, ובסופו של דבר, כשניפלט לצד השני, אל רציף הנמל, יתחיל סרט חדש. האנשים שמלפני ומאחורי יהלכו בנחת, מצלמים מרחוק את הספינה, עוצרים לסיגריה ומקשקשים כאילו אין להם דבר עם האנשים ההם – שלפני רגע עשו הכל כדי שאף אחד לא יידחף לפניהם. התייר הבלגי היה מתפלא מאוד: למען איזו מטרה נלחמו כאן בשיניים ובמרפקים? אבל שאלה כזאת מעידה על בורות: תוצאותיה של מלחמה לא נמדדות בהישגים שלך, אלא בהישגים שמנעת מהיריב."
מתוך: "דיוטי פרי", גבי ניצן. 1
1 ואני בכלל העתקתי את זה מכאן:
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש