בתשובה לאלון עמית, 15/01/04 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לספרים: מכתב שכתב משה מאור, פרופסור במחלקה למדה"מ בהוג'י, להארץ: "הקיצוצים המושתים על תקציבי האוניברסיטאות בעידודו הפעיל של משרד האוצר מתחילים להניב תוצאות. במסגרת מגבלות התקציב המופנה לרכישת ספרים, הצליח החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה הערית לרכוש בשנת 2003 כמות שיא של 11 ספרים שיצאו לאור בחו"ל. החוגים לכלכלה ומדע המדינ הגדילו לעשות ורכשו 18 ו-30 ספרים (בהתאמה). נתונים אלה יכולים להתפרש כצעדי התייעלות הנובעים מהמעבר לשימוש במאגרי נתונים אלקטרוניים, אולם גם בתחום זה חלה שחיקה מדאיגה. עקב הקיצוצים נאלצה הספרייה להמיר מאגר של כתבי עת אלקטרוניים, המספק בעיקר טקסטים מלאים, במאגר מצומצם יותר, המכיל בעיקר תקצירי מאמרים. הצפי לרכישת ספרים בשנת 2004 עומד על אפס כי כל התקציב משועבד לכיוי ההוצאה על כתבי עת. ספריית מדעי החברה באוניברסיטה העברית היתה תמיד מקור לגאווה. היא סיפקה את דרישות תלמידי התואר הראשון והשני, ובנוסף כללה אוספי מחקר בנושאים השונים. ההידרדרות ברכישת הספרים הביאה למצב, שהספרייה עדיין מספקת באופן טוב יחסית את תלמידי התואר הראשון, אולם ברמת התואר השני קיימים פערים משמעותיים. כספריית מחקר היא הפסיקה להיות רלוונטית כבר לפני שנים ספורות. המצב הזה פוגע בראש ובראשונה בתלמידים לתארים מתקדמים. תלמידי מחקר רבים מתחילים כבר כיום לזנוח את המחקר ההשוואתי ולהתמקד בחקרי אירוע השאובים מהמציאות הישראלית; מהסיבה הפשוטה, שהספרייה עדיין קונה את כל הספרים שיוצאים לאור בארץ, שהרי אלה זולים ביותר. הפגיעה בסגל המחקרי אנושי יותר מפני שכתבי העת המקצועיים המובילים בעולם אינם מוכנים לקבל, ובצדק, פרי מחקר שאינו מתעמת עם חזית המחקר האקדמי בתחום. כיוון שחרב הקיצוצים מונפת עוד ועוד, לא נותר אלא לקוות, שמקבלי ההחלטות באוניברסיטה יתעשתו ויתחילו בשיקומה של הספרייה. בנוסף, יש לבקש מתורמים פוטנציאלים לתרום להקמת קרנות לרכישת ספרים, שיקדמו את הפיכת הספרייה בהר הצופים לספרייה הלאומית למדעי החברה. בעידן של התרופפות הבהירות המוסרית בדמוקרטיה הישראלית, פגיעה במשאבי הידע וביצרניו צריכה להדיר שינה." (13.1.04) לגבי תרומות לספרים - אפשר להנציח שמות גם ע"ג ספרים - בחותמת מיוחדת שתוחתם על עמוד השער של כל ספר, או אפילו בציון שם התורם בקטלוג הממוחשב של הספריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לברר מה המצב היום בספריות של מדעי-הטבע. כשאני למדתי שם, לא חסרתי דבר גם בתואר ראשון וגם בהמשך. אני מאד מקווה שזה עדיין כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בת''א, מצב הספרייה למדעי החיים בכי רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכי רע = מחסור ב-textbooks או במינויים לירחונים מחקריים, או שניהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבי עת אני קורא רק בצורה אלקטרונית, כך שאינני יודע מה מצב המודפסים. לזכות יאמר שיש גישה ל(כמעט) כל כתב עת שאני נזקק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, הספריה למתמטיקה באוניברסיטה העברית איננה בקשיים רציניים וקונה יותר מ 18 ספרים בשנה. כמו כן בשנה שעברה לא היתה בעיה להזמין ספרים. קריאת הספרים לעומת זאת נשארה בעיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך יודעים כיצד להעריך מצב נורמלי לעומת מצב חסר? במדעי הרוח בתל אביב חסרים לי ספרים רבים וכתבי עת רבים. מאידך, לעולם לא ניתן לרכוש את הכול. אולי רוכשים הרבה מאוד אבל בדיוק יצא שאת מה שאני צריך אין? נראה לי גם שבמידה רבה אשם בכך גם הסגל האקדמי. אני לא יודע לבטח מהם תהליכי הרכישה אבל לבטח מרצה יכול לבקש שירכשו ספרים מסוימים. ייתכן מאוד כי מרצים רבים אינם עושים זאת פשוט כי אינם חפצים להתעסק בניירת והם פשוט פותרים את הבעיה בחלוקת צילומים של המאמר מתוך העותק האישי שלהם. כאשר זה לא קורה המוסד רוכש את הספרים לפי בחירתו של איזה ועד, ככל הנראה, שלא קולע לטעם המרצה ורוכש ספרים אחרים שהמרצים לא נוהגים להפנות אליהם. עוד אסב את תשומת לבכם לאותו שירות מצוין הקרוי "השאלה בין-ספרייתית" המאפשר למשוך ספר או צילום מתוך כתב עת הקיימים באוניברסיטה אחרת תמורת תשלום סמלי. ספר למשל עולה 11 ש"ח, צילום של עמוד מאמר עולה פי עשרה בערך ממחיר צילום רגיל. היה נבון לו הספריות היו מתאגדות לרכישה מתואמת של ספרים וכתבי עת, כך שלפחות היה בארץ עותק אחד מכל ספר חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
11 שקל לספר זה תשלום סמלי? יותר זול לנסוע לשם בעצמך... פרופ' מאור לא דיבר על ספרים שלא קלעו לטעמו של חוקר זה או אחר, אלא נתן מספרים ברורים: 13 ספרים, 18 ספרים, 30 ספרים. בשנה. אני קונה יותר ספרים משנה מאשר כל החוג לסוציולוגיה. זה נראה לך הגיוני? בשנה הקרובה לא יקנה *אף* ספר, כי כל התקציב כבר משועבד. זה נראה לך סביר? כתבי עת ממויינים לפי החשיבות שלהם בעולם, ולכן קל להחליט לרכוש את כתבי העת המובילים בכל תחום, פלוס כתבי עת באותם תחומי התמחות הקרובים לחוקרים באוניברסיטה. איך מחליטים איזה ספרים לקנות? וואלה, אין לי מושג. אבל כשאי אפשר לקנות בכל מקרה, כי אין תקציב - מובן מאליו שהמצב חמור מאוד. אגב, תיקון קטן לטקסט שהעתקתי לעיל - המצב עבור חוקרים הוא "אנוש" יותר, לא "אנושי" יותר. כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
11 שקלים הם אכן הרבה - כך חשבתי עד לא מזמן, אבל לא עוד. הרי אפילו נסיעה מתל אביב לבר אילן תעלה לי יותר, אם באוטובוסים הלוך חזור ואם ברכב - דלק וחניה. לחיפה או לבאר שבע על אחת כמה וכמה. אבל המחיר מוגזם מעט, אני מסכים. אולם הוא נחוץ לתשלום משכורתן של שתי הפקידות שעוסקות בכך - הרי את האפשרות להזמין ספר מבחוץ שקיימת בתכנת הספריה האוניברסיטה חסמה. את האפשרות לקבל את הספר בדלפק ההשאלה הרגיל שפתוח לא רק בבוקר האוניברסיטה לא מספקת. לא, אתה חייב להגיע למלא טופס מימי מתושלח וחייב להגיע בעצמך אל המשרד המיוחד לאסוף את הספר ולחתום וכן למלא טופס מימי מתושלח. ואיך יממנו את זה? ב-11 ש"ח מכל מזמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הזמנה בין-ספרייתית היתה פתרון הולם, היה צריך רק ספריה אחת בעולם, או אחת בכל מדינה. זה לא נכון. ספר שאיננו, אי אפשר לדפדף בו באקראי, וירחון חסר, לא ניתן לעלעל בו בנחת ולגלות מאמר שלא היית עולה עליו אחרת, ולכן גם לא מזמין אותו בהשאלה. *חלק* גדול מתהליך המחקר מתבצע באמת מול אינדקסים ממוחשבים ותוכנות לחיפוש, אך גם אז יש פער עצום בין לקום מהמחשב וללכת לקחת את העיתון מהמדף לבין להזמין אותו בהשאלה בין-ספרייתית ולחכות ימים. לפעמים אתה רוצה רק להציץ במהירות באיזה 15 מאמרים רק לראות אם הם רלוונטיים, ואם העיתונים אינם אתה פשוט לא יכול לעשות את זה. חלק אחר של המחקר מתבצע באופן אקראי לחלוטין, ע"י שיטוט בין המדפים החביבים עליך. אם אין ספרים וירחונים מעודכנים, המחקר, לעניות דעתי ובתחומים שאני מכיר, נפגע קשות. כתבת גם "המוסד רוכש את הספרים לפי בחירתו של איזה ועד". זה לא מדוייק. בספריה למתמטיקה בהוג'י משקיעים מרצים בכירים הרבה זמן יקר בבחירה וסינון של ספרים רלוונטיים. מה שאני מקווה לברר הוא, באיזו מידה בשנים האחרונות הם הפסיקו להיות מסוגלים לרכוש את הספרים שהם רצו (אני מקווה מאוד שזה לא הגיע לידי כך עדיין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת דיברת, אבל עדיין, השאלה בינספרייתית מספקת איזה פתרון חלקי ודחוק ועשיתי בה שימוש לא פעם. הכי מעצבן זה כשאתה רואה ספר במאגר הנתונים, מזמין אותו ואז מגלה שהוא בכלל לא מתאים לך. זה מעצבן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |