 |
האמת היא שאני לא יודע בדיוק איזה צד לקחת בדיון כאן. מצד אחד כל מילה של כותב המאמר פוגעת בעצב רגיש. נמאס לי כבר להתעפץ מול הספרים ומול המחשב (בעבודה ובבית). נמאס לי לחיות על קפה. נמאס לי להרגיש שאני עובד כמו מטורף, וכל הזמן במינוס. נמאס לי מהמרצים שלא יודעים ללמד. נמאס לי מהבירוקרטיות. הכל מעצבן, קשה, מתסכל.
אבל מצד שני אני נהנה. אני אוהב את הלחץ. אני אוהב את הטירוף של התקופה שאני נמצא בה כרגע, את ה"כנגד כל הסיכויים". אני אוהב את משחק ההישרדות הזה. אני אוהב את הסיפוק שבלעמוד בו. ויש את הדברים הקטנים: הסולידריות, ההומור, הההנאות הקטנות שהופכות לגדולות. הכל ביחד הופך לחוויה.
ואני חושד שלא רק אני מתלונן בחיוך. לדעתי הרבה מאוד מהקיטורים שלנו לא נובעים מחולשה ומרמור, הם יותר כמו "וואו... עברנו את *כל זה* ?!".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש