|
הנקודה החזקה של השיר בעיני היא המשחק המצלולי בין "דםדבש" ו"דםדל". בעיה העיקרית שיש לי אתו היא מרחקו מאיזושהיא מציאות, מה שמקשה מאוד על חיבור רגשי כלשהו, ובלי חיבור רגשי הרי שהטכניקה נותרת רק טכניקה והמוזיקה נותרת רק מוזיקה. בחלקו השני של הטקסט יש יותר "עולם" (כמה הדמיות ויזואליות) וזה מאפשר יותר להיכנס אליו ולחוש בו (לחוש את הדם הזולג, נניח) אבל ההתחלה בעיני עקרה.
בהקשר חיצוני יותר אציין שחזרתו לפעילות של "דג אנונימי?" היא מבורכת 1 ולו רק משום שהיא מאפשרת בפעם הראשונה תחרות של ממש בין שני מגזינים אינטרנטיים לשירה ופרוזה 2, בתחום שלפני שנתיים וקצת לא היה בו דבר. וגם שאלה: האם מדיניות העריכה של האייל תהיה מעתה "פעם זה, פעם זה", או שהיא תשתנה באופן רנדומלי בהתאם להעדפות המערכת?
1 גם אם נגרעו ממננו עורכים מעולים בעיני, כמו גלעד מעיין ודנה גולדברג. 2 אפשר גם לתהות האם המטמורפוזה שעבר הדג, לכתב-העת הכולל גם פרוזה, קשורה בדרך זו או אחרת לכך ש"אוקפי" הוצב מלכתחילה ככתב-עת לשירה ולפרוזה ולא רק לשירה.
|
|