בתשובה לקורא נבוך, 12/01/04 10:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל בגלל זה הצגתי סייג לאותם אלו שאינם מסוגלים להשתכר כלל, עבורם הסטנדרט הוא שכר המינימום. כל אדם שמסוגל להשתכר - סטנדרט הקיום המינימלי שלו הוא השכר אותו הוא מקבל. לכך המדינה רשאית להוסיף אי אילו קצבאות לפי משובות ליבה הרגעיות, מבלי להיות מחוייבת לאיש בנושא זה. יאמר גם שאני חושב שברוב המצבים, על המדינה לשקול בחיוב הענקת קצבאות שכאלו, כל עוד הדבר מתאפשר מבחינה כלכלית וחברתית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מתבלבל בין "מסוגל" לבין "מצליח". לדעתי המשמעות שונה. עכשיו בוא תסביר לי מה עושים אלה ש*מצליחים* להשתכר פחות משכר מינימום אבל *מסוגלים* להשתכר יותר? נדמה לי שהבעיה שלך צריכה להיות עם הקריטריונים לזכאות להבטחת הכנסה ולא עם הסכומים עצמם. שאלת הבגץ היתה *כמה* ולא *באילו תנאים*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתדלים יותר. כאמור, אני דן אך ורק בקריטריון המשפטי לקביעת מינימום של קיום אנושי שאפשר *לכפות* על המדינה לקיימו. מובן מאליו שהמטרה שלי היא שמינימום כזה לא יתקיים כלל ברוב המקרים (כלומר, שיהיה אפס), ולכן הצעתי למדינה לענות את שהצעתי. מכאן אין להסיק על עמדותי לגבי הצדק שבמתן קצבאות מסוימות בתנאים כאלו או אחרים - אלו צריכות להנתן, אך בית המשפט לא צריך להתערב כאן. מכיוון שבית המשפט טוען שיש סתירה בין חוק יסוד כבוד האדם וחרותו לבין רעיון צמצום הקצבאות לפי שרירות ליבה של המדינה, על המדינה להסביר לבית המשפט מדוע אין סתירה שכזו, ולכן יתכבד נא בית המשפט וילך לחפש משהו אחר לעסוק בו. התשובה שלי לבג"ץ, על כן, היא "אפס, אבל אנחנו מוכנים להתחייב לקצת יותר מזה בתנאים קיצוניים מסוימים". מכאן אין להסיק על מערכת הרווחה המועדפת עלי, אלא רק שאין לכפות דרך פסיקה משפטית את מערכת הרווחה הזו על המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה לא מדבר על אנשים נכים או קשישים, למה אתה מתכוון ב-"אדם שאיננו מסוגל" וב-"אדם שמסוגל"? מה הקריטריון ל-"מסוגלות"? האם סביר להניח שכל אדם בריא בן 45 מסוגל לעבוד בבניין או סבלות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |