בתשובה לגיל רונן, 12/01/04 5:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שעלית על נקודה חשובה. בגלל זה כנראה לעם רופס ואינטלקטואלי כמו היהודים אין שום סיכוי מול עם ששם את הכבוד שלו בתור ערך עליון כמו הערבים. זאת כנראה הסיבה שאנחנו מפסידים להם כבר 50 שנה, למרות הייתרון המספרי שלנו, וזאת הסיבה שמדינות ערב כל כך מצליחות בעולם, לעומת ישראל ומדינות "מנומסות" יותר כמו מדינות אירופה וארה"ב, שנשארו מאחורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל יחסי כמובן, אבל כן, אתה צודק. עם היתרון הצבאי שיש למערב בכלל - ולישראל בפרט - על הערבים, המלחמה הזאת בכלל לא היתה אמורה לפרוץ. מעצמה גרעינית עם עליונות אווירית מוחלטת במרחב לא אמורה למצוא את עצמה במצב שבו חבורת ברברים מסכנת את עצם קיומה, טובחת באזרחיה בשיטתיות, גורמת לבידודה בעולם, מפילה את כלכלתה לקרשים ומקרבת אותה למלחמת אזרחים ותוהו פנימי. ובכל זאת - זה קורה (קראת את הראיון עם בני מוריס במוסף "הארץ" האחרון?). ואכן, אם לא נמצא את החיבור הישיר לאשכינו בתקופה הקרובה, נתעשת ונשיב מלחמה (אמיתית, מתוך כעס גברי, חזק ומפחיד) - נושמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ויקי כנפו, שאותה הבאת כאנטיתזה לגיבורים הגבריים שלך, היתה לפחות בהתחלה דוגמה של כעס נשי בריא וחזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתעקשות היא על עבודה בתנאי שכר הוגנים לאימהות חד-הוריות ואנשי השכבות החלשות בכלל, ולא על לא לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו אפילו לא דמגוגיה, זה סתם בלוף. קיצבת הכנפואידיות, מלבד היותה חריגה בגובהה ביחס לקיצבאות האחרות של המל''ל, אינה מותנית במבחן הכנסה - כלומר, אין צורך להוכיח שאתה מנסה למצוא עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל קנפו, ספציפית, עבדה בעת שהחלה את המאבק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלון של ויקי קנפו קנפו סיפרה ל"ידיעות אחרונות", כי לאחר גירושיה היא חזרה לגור עם בעלה לשעבר, בביתה בעפולה, כלומר אם חד הורית על הנייר בלבד 12/01/2004 | עומר כרמון | carmonor@zahav.net.i תגובות עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם ביום ה' (8.1.04), ראיון נוגע ללב עם האשה שהנהיגה את מאבק האמהות החד הוריות - ויקי קנפו. קנפו סיפרה על הקרב אותו היא מנהלת למען בנה, נתנאל, אסיר משוחרר המכור לסמים. אולם מבלי שהתכוונה, חשפה ויקי קנפו, ולא בפעם הראשונה, כי האשה שהוכתרה כמנהיגת המאבק של השכבות החלשות, אינה ראויה לשמש לא כמנהיגה ולא כסמל. קנפו סיפרה ל"ידיעות אחרונות", כי לאחר גירושיה היא חזרה לגור עם בעלה לשעבר, בביתה בעפולה. כלומר אם חד הורית על הנייר בלבד. אולם קנפו לא הסתפקה רק בזאת. קנפו ובעלה לשעבר החליטו לשכלל את השיטה: "ואז הוא בא בהצעה מעניינת", מספרת קנפו, "בואי ניסע למצפה-רמון, נמכור את הבית, ובכסף נקים לנו שם עסק נחמד. את כאם חד הורית, תקבלי סיוע בדיור במצפה-רמון, ושם ננסה לשקם את נתנאל, הרחק מהחברים ומהסמים. אני, כידוע, לא תמימה, אבל הסכמתי. זה נראה לי סידור טוב, סיכוי חדש". כלומר, קנפו קיבלה מהמדינה כספים והטבות כאם חד הורית, אך המשיכה לחיות עם בעלה לשעבר, במסגרת ה"סידור הטוב". מה עוד אפשר להוסיף? "אני מוכנה למאבק קשה וארוך. הרחבתי את האוהל לקראת שהייה ארוכה, והשלב הבא שלי הוא כניסה לשביתת רעב. ביבי מוקף ביועצים אבל גם לי יש יועצים הרבה יותר חכמים", אמרה קנפו עם תחילת מאבק האימהות החד הוריות. המאבק "הארוך" שלה נמשך רק קצת למעלה מחודשיים. באמת ארוך מאוד. לאחר 18 ימי שביתת רעב, הודיעה קנפו לנשיא המדינה: "אני חוזרת הביתה לילדיי אשר זקוקים לי מאוד. המאהל לא יסגר, ישנן משפחות אשר זקוקות לטיפול פרטני ואין להן בית לחזור כמו שלי יש", אמרה קנפו, והוסיפה כי היא "תמשיך את המאבק מביתה במצפה רמון". ויקי קנפו ממשיכה מאז את המאבק: השתתפות בטקס בחירת אנשי השנה בערוץ 2, מסיבת יום ההולדת ה-80 של שמעון פרס, השתתפות בתוכנית הטלוויזיה "מהפך" של אורנה דץ. אכן מאבק הרואי. "אספר לכם על עצמי קצת. אני גרושה מספר שנים, וכן, אני גרושה מבחירה", סיפרה ויקי קנפו לפני מספר חודשים, בהרצאה בפני סטודנטים בירושלים. נכון. קנפו גרושה מבחירה, אך חזרה לחיות עם בעלה כזוג לכל דבר והמשיכה לנצל את זכאותה להטבות מהמדינה כאם חד הורית. היא עצמה מודה בכך. "המאבק הזה לא הצליח לא בגלל שהוא לא צודק, אלא בגלל שביבי, שידוע כאשף תקשורת, פיזר סיסמאות ונתונים וכך הציבור הוטעה. אבל הכי חבל לי שעד היום לא יודעים בציבור את כל האמת. חבל שהשיטה של האוצר מתבססת רק על מספרים, חישובים, כסף וכדאיות. לא על ערכים, סולידריות או אכפתיות של האחד לשני. במקום כל ישראל ערבים זה לזה - כל ישראל מתחשבנים זה עם זה", הוסיפה קנפו באותה הרצאה. האומנם? מי שיקר? מי הטעה את הציבור? מי נקט בשיטה של מספרים, חישובים, כסף וכדאיות? האם ויקי קנפו יכולה במצפון שקט לדבר על ערכים, לפני שהיא מטיפה לאחרים? "נתניהו אינו מבין כנראה שויקי קנפו היא דגל אמיתי של מיליון אזרחים מיואשים, ושבעצמותיה בוערת אש אמיתית. לא הצגות לשעה לכבוד עיתונאים, לא שטיקים וטריקים עלובים של סחטנים חרדים. קנפו, בינתיים, לא במגרש הזה, ואינה נופלת למלכודת הלשון החלקלקה של שר האוצר. היא נזהרת, מתרחקת מפוליטיקאים מקצועיים, והופכת לאהובת הציבור. העם איתה", כתב לפני כמה חודשים העיתונאי מרדכי גילת מ"ידיעות אחרונות". אבוי לאותם מיליון אזרחים מיואשים, באם ויקי קנפו היא "הדגל האמיתי שלהם", כפי שכתב גילת. כנראה שאצל גילת רק "סחטנים חרדים" עושים "שטיקים ותרגילים". קנפו כנראה, היא בסדר, היא בצד שלנו. שוב ושוב מתנהל המאבק החברתי בישראל, באמצעות גימיקים ריקניים ומנהיגים שאינם ראויים להנהיג. רק לפני 3 שבועות הוגש לנשיא המדינה הדוח השנתי על מצב הילד. על-פי הדוח: "בישראל חיים כיום 2,219,200 ילדים - 33.5% מכלל האוכלוסייה. 40% מילדי ישראל סובלים ממחסור, מצוקה, חולי ואלימות. כ-656 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני". עורכי המחקר, ד"ר אשר בן אריה, יפה ציונית וגלית קריז'ק ציינו ובצדק, כי "הדוח מצביע על הידרדרות קשה במצבם של ילדי ישראל". אך שוב, במקום לדבר אמת לציבור, שווקו הנתונים באמצעות דיווח מופרז וחסר כל בסיס. עיתון "ידיעות אחרונות" ציטט בכותרתו הראשית מתוך הדוח: "ילדי ישראל העניים ביותר בעולם המערבי - אפילו במקסיקו ובטורקיה יש פחות ילדים עניים": "29.6% מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני, מקסיקו נמצאת במקום השני עם 26.3%". האם ילדי מקסיקו (אשר רבים מהם חיים בבקתות עץ עלובות, ניזונים רק מתירס ושעועית, אין להם לא חשמל, לא שירותי בריאות, לא מים זורמים או שירותים, ובוודאי לא ביטוח לאומי, "השלמת הכנסה" ו"דמי מזונות"), עניים יותר מילדי ישראל? מי יכול להתייחס ברצינות לארגון "חברתי" הטוען כי בישראל חיים יותר ילדים עניים מאשר במקסיקו? מי יכול להתייחס ברצינות למנהיגת האימהות החד הוריות ההולכת ממצפה-רמון לירושלים כשהיא נושאת את דגל ישראל, אך מודה כי היא נטלה לעצמה כספים מהמדינה שאינם מגיעים לה? בקישור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך, יוסוף, מהעובדות! זה לא רלבנטי למציאות (הוירטואלית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל היתרון היחסי שאתה מדבר עליו לא הגענו בזכות חיבור לאשכים. אני עדיין מחפש את הדוגמה לחברה ''גברית'' מצליחה (אולי המדינה הכי ''גברית'' שהיתה היא אפגניסטן של הטליבן). כל זמן שאין כזו, כדאי שנשמור את האשכים לתפקיד שנועד להם, ונפעיל איברים אחרים (שמשותפים גם לנשים וגם לחלק מהגברים) ע''מ לתכנן את מעשינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחפש דוגמה לחברה גברית חשוכה וקרקטורית, ולא לחברה מודרנית המחוברת לגבריותה ואינה בזה לה. מדינה שבה חייל וחיילת נהרגים על משמרתם ורק החיילת מוזכרת בכותרת העיתון היא מדינה חרא. עזוב אפילו את עניין הנקביות. פשוט מדינה מחורבנת. מי שעובד ב''ידיעות'' צריך להתבייש ולבקש מחילה ממשפחת קלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בו נספר סיפור היפותטי. בו נדמיין מדינה שבה רוב דומיננטי של לבנים, ומיעוט גדול אך נדכא של סגולים. במשך תקופה ארוכה הסגולים שימשו כמשרתים של הלבנים, לא זכו לזכויות כלשהן שהיו תלויים לעצם קיומם בטוב ליבם של הלבנים. אך יום אחד החלה המהפכה, הסגולים לא היו מוכנים עוד להיות תלויים בלבנים, ותבעו לעצמם זכויות הצבעה, את הזכות לצאת לעבוד ואת הזכות לשרת בצבא. המהפכה התמשכה זמן רב, ולאט לאט החלו לחדור הסגולים גם לשורות היחידות המובחרות בצבא. בתקופה מסויימת, היו אחוז אחד מהחיילים הקרביים בצבא המדינה סגולים, אף כי הסגולים היוו כ-40 אחוז מאוכלוסיית המדינה. באותו הזמן עדיין סבלו הסגולים מאפלייה רבה, אם כי חל שיפור ניכר לעומת העבר. באותה תקופה פרץ סכסוך בין המדינה לבין מדינה סמוכה, וחיילי קומנדו של המדינה הסמוכה החלו פולשים למדינה וחודרים לבסיסי צבא במטרה להרוג חיילים של המדינה. באחת הפעולות הללו, הרג חייל של המדינה הסמוכה חייל אחד לבן ואחד סגול. העיתונים הליברליים של המדינה הבליטו את מותו של החייל הסגול, דיברו עליו וניצלו את ההזדמנות לדון גם באפליית החיילים הסגולים בצבא ובמאבקם של הסגולים לשירות שוויוני. האם העיתונים הליברליים הנ"ל הם גזענים כנגד הלבנים? האם הייתה בהחלטה המערכתית שלהם משום פגיעה באוכלוסייה הלבנה, התרת דמה או זלזול בתרומה שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה ראשונית: למה לבנים? למה לא ירוקים או תכלת? הרי ל"לבנים" יש מטען בעולם האמת שגורע מאפקט האנלוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף לבנים בורודים, פור אול איי קר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליכלכת. אבל בסדר. נעמוד גם בוורוד. האמת היא שלקחת את הדיון למקום שהוא מאוד נוח עבורי עם השאלה שלך, והיא גם בהחלט במקום ונוגעת בשורש העניין. אני צריך קצת לעבוד, בינתיים התשובה תתבשל אי''ה ואגיש לך אותה מוכנה ומהבילה לקראת הערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר מגיש תשובות בערב, אז אולי תקדיש דקה לענות לי על תהיה (עמוקה!) שכבר הועלתה כאן, ושמלווה אותי לאורך הדיון (המרתק) הזה: מה הקטע עם הכותרת שחוזרת על עצמה בשורה הראשונה של כל תגובה שניה שלך? זה די מיותר, לא? זה כמו להתחיל את גוף התגובה עם אותו משפט פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת שחוזרת על עצמה זה בגלל שיש לפעמים נטייה לא לקרוא את הכותרת, ואז חבל לכתוב שם משהו שחלק מהאנשים יפספסו. מצד שני, להשאיר את הכותרת של התגובה הקודמת זה גם לא לעניין, כי יש אנשים שכן קוראים את הכותרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לעניות דעתי אין הרבה מה לפספס, ובטח שאין סיבה להגיד ''חבל'' על החלק המפוספס, אבל זו רק דעתי. בכל מקרה, סביר להניח שרוב האנשים קוראים גם את הכותרת (בשביל זה היא שם), ולכן מנהגך (עדיין) לא מובן לי. אבל בעצם, מה זה משנה, זה רק הופך את הדיון הזה ליותר משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שלישי, אפשר לא לכתוב כלום בכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מאוד בקצרה (רציתי לכתוב באריכות אבל אני חייב לעבוד, דובי. אנא, אל תשאל אותי יותר שאלות אם אתה אוהב אותי): ההשוואה ליחסים בין שתי קבוצות אתניות, שזה מה שעשית בעצם, היא לחלוטין לא לעניין. היחסים בין המינים מבוססים על הרמוניה טבעית ואהבה. יש משיכה טבעית עצומה בין המינים, יש תהליכים טבעיים של חיזור, יש רצון טבעי עצום להתחבר בזוגות ולהישאר מחוברים. אם העניין היה כ"כ פשוט כמו מה שתיארת, אפשר היה לפתור אותו פיתרון טריטוריאלי: הסגולים מקבלים שטח א', הוורודים שטח ב', וגמרנו. לא רק זה שהמינים מחוברים חיבור טבעי של משיכה ואהבה, יש גם זיליוני הבדלים בין המינים המכוונים אותם לשוני בתפקידים במסגרת חייהם המחוברים (הידועים גם כזוגיות ומשפחה). הנטיות הטבעיות של הגברים והמבנה הרגשי-שכלי-רגשי שלהם הופך אותם מתאימים לתפקיד מסויים. הנטיות הטבעיות והמבנה הרגשי-שכלי-רגשי של בנות הופך אותם מתאימים לתפקיד אחר, ולאלה שני תפקידים המשלימים זה את זה. המאבק ל"שיוויון" מתעלם בכוונה מהעובדה הזאת: השוני בין גברים לנשים אינו שוני חיצוני בלבד, והוא אינו שוני כמותי בלבד. זהו שוני עמוק ומהותי מאין כמוהו, ודווקא השוני הגדול הוא המאפשר לשני המינים להשלים זה את זה. אין, כמובן, המחשה ויזואלית טובה יותר לעניין הזה מאשר האקט המיני. תאר לך שהיינו מצליחים להגדיל את הדגדגן הנשי הממוצע לגודל של 10 ס"מ, נגיד, ולהקטין במקביל את הזין הממוצע ל-10 ס"מ. האם היינו מקבלים חברה שיוויונית? או סתם 6 מיליארד אנשים אומללים ומין (species) על סף הכחדה? ועוד לא דיברתי על המאפיינים המוזרים-לכאורה של המשיכה בין המינים - כמו זה ש"סגולים" נמשכים משיכה חזקה מאוד לתכונות מסויימות אצל "ורודים", כמו כוח (פיננסי, פיזי), ביטחון וכישרוניות, ועל כך שהתנוחה המינית האהודה היותר על ה"סגולים" (לפחות על סמך סקר לא-רשמי שנערך בקרב הבנות בפורום האינטרנט האמריקאי שסיפרתי עליו) היא תנוחה שעבור מרבית ה"וורודים" יש בה לכאורה הבעת כניעות והשפלה (אתה היית מסכים לרדת על ארבע ושידחפו לך מאחורה כל מיני דברים בין הרגליים? לעומק? עד הסוף? זה נראה לך סביר?). יש הרבה מה לומר מעבר לזה, דובי, ואני יכול לכתוב לך מאמר חדש בעוד כמה שבועות אם תרצה, אבל אנא, רחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הזאת היא כל כך לא לעניין (שהרי אני רציתי לדון לא בשאלת שירות נשים בצבא, אלא בשאלת הסיקור התקשורתי של מותה של החיילת, שלטענתך הוא מוטה ופמיניסטי מדי), שלא נותר לי אלה למלא את משאלתך ולסיים את השיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתנגדים לשוויון, מתנגדים בעצם גם לאותה שונות מהותנית. השוני בין המינים, כלל לא קשור לאותו שוני שגברים דיברו עליו מאז ומתמיד. השוני הוא מקסימום איכויות שונות. אין שום דבר שמתאים את הגבר ל"קריירה" מבחינה אבולוציונית. הרי הוא אמור לצוד פה ושם. ותו לא! אם ה"תפקידים" היו כ"כ ברורים, אז נשים לא היו סובלות כ"כ מאותם "תפקידים" שייעדתם להן. אם הן כ"כ מיוסרות ממה שרקמתם. זה לא תקין. נקודה. לא רק שזה לא תקין. פשוט הפכתם את היוצרות. מה למין ולזה? יש הרבה מאוד גברים המעוניינים להיות משרתים מינית. האם זה מעיד על משהו בעולם החוץ מיני? על פניו - שום כלום. גם אנחנו יכולות לטעון שכל מין ותפקידו. תתפלא. לא רק אתם. ובכן - תפקידכם לנקות לנו את האסלה + להוריד את הזבל+לסתום את הפה, בעיקר וירטואלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אללי... מה זה ה"בו" הזה שם?! אני כתבתי את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקנת את הרושם כשכתבת אח''כ ''אלה'' במקום ''אלא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דעתך. בעיני מדינה חרא היא מדינה שמדגישה רק את הגבורה הצבאית, מקדשת אותה ומתעלמת מן הגבורות האזרחיות של חיי יום יום (לה שותפים בני אדם ממין זכר ונקבה). כמו למשל, כך נראה, המדינה האידיאלית שלך (שלא הצלחת להביא שום דוגמה מוצלחת לה במערב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גברים מעוטי יכולת פיסית, שמחרחרים מלחמה, מיד מזכירים לי משפט ששמעתי איפשהו בערוץ 8 על גבריותו המפוקפקת של היטלר, ועל המשפט שבא אחר כך בסגנון של "לאורך ההיסטוריה מרבית האחראים לזוועות המלחמה לא היו יכולים לעמוד בתלאותיה בעצמם". טפח לעצמך על השכם חבוב - אתה הינך חבר במועדון, ש"כבודם" של חבריו לעולם אינו מוטל בספק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם ירדתם על צ'רצ'יל ועכשיו על היטלר... אבל גם היטלר שירת בחזית מלחה"ע הראשונה ולמיטב ידיעתי גילה גבורה. אם אתה חושב שאדם חייב לשרת בסיירת מטכ"ל בכדי שיהיה מותר לו לדבר על נושאי ביטחון, אז במה אתה שונה מגדולי המאצ'ואיסטים של פעם? למה לטלי ליפקין-שחק וכרמלה מנשה ומרב מיכאלי ובמבי שלג ויפה ירקוני מותר להביע דעה על צבא ומיליטריזם ולי לא? נמק והסבר. אגב, איני "מעוט יכולת פיזית" לדעתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |