|
יש שני פתרונות מעשיים במידה זו או אחרת: מדינה דו-לאומית או שתי מדינות. הפתרון המקורי של אוסלו דיבר על אוטונומיה בה יש קיום לישובים יהודיים בשטחים. לאחר שלוש שנות מלחמה, אופציית הדו-קיום הזו כבר פחות רלוונטית. בני מוריס תומך למעשה בפתרון אלטנטיבי של הימין ההזוי – נחכה למלחמה הבאה (למשל אחרי ההפיכה הפלסטינאית בירדן), ואז נסיים את המלאכה. אולי הוא באמת צודק, אבל אני לא חושב שכדאי לבנות על תסריט כזה. עוד הערה על קריאה מוטת: בני מוריס אומר שהיקף הפשעים שנעשו בזמן מלחמת העצמאות הוא זניח בהשוואה למלחמות דומות. אבל למה לקלקל את הכותרת "היו מקרי אונס ורצח ב-48".
|
|