![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
טל, כתבת שהספר מסתיים בתיאור אישי ורגשני של לוויתו של צ'רצ'יל. זה הזכיר לי שאניטה שפירא התחילה את הביוגרפיה של ברל בתאור מרגש של לוויתו. אגב, ברשימת שלי הכוללת ספרים-שאולי-פעם-אקרא, מצאתי שהעתקתי קטע מהביקורת של מבקר הטיימס הלונדוני על סיפרו של ההיסטוריון הצבאי ג'ון קיגן "ווינסטון צ'רצ'יל": "192 עמודים של פרוזה עילאית". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
גם "אוגוסט 1914" ("תותחי אוגוסט") של ברברה טוכמן נפתח בתיאור לוויתו של אדוארד השביעי(?), אם אני זוכר טוב. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה זוכר טוב. אבל במקרה הזה מטרת הסופרת לא היה לספר על אדוארד ה-7, אלא לצייר, דרך הצגת הבאים להלוייה, את תמונת מנהיגות העולם בשנים האחרונות לפני פרוץ המלחמה. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |