 |
אמת פשוטה וברורה אשר אפשר לתמצתה בנקל במונחים המוכרים היטב לקוראי האייל:
כולנו משתלבים!
או בניסוח מפורט יותר: אפשר לעשות בקרב הפלשתינים חלוקות ופילוחים עפ"י מתונים - קיצוניים, נוצרים - מוסלמים, עירוניים -פלאחים -בדווים, ערביי "פנים" ו"חוץ", איסלאמיסטים ומרכסיסטים, חובבי חומוס פול ירושלמי לעומת חסידי משאוושה גלילית, ועוד כהנה וכהנה. אבל דווקא בנושא האמור, בדלנים מול משתלבים, שוררת אחידות דעים מופלאה (משני צידי הגדר ובכל תוואי בו תעבור) שכן בדלנים פלשתינים כלל אינם בנמצא.
יש אמנם 2 וריאציות: מצד אחד הדוגלים במדינה אחת מהים עד הנהר והמהדרים יוסיפו "דמוקרטית" (ויש אף שבנקיטת חפץ יישבעו ב"חילוניותה"). בינהם ניתן למצוא כמובן לא רק את החמ"ס אלא גם רבים מהזרם המרכזי בפת"ח (ראה הראיון האחרון של פייסל חוסייני ז"ל) ואישים המכריזים על עצמם כהומניסטים ליברלים (למשל הפרופסור המנוח אדוארד סעיד, ראש עדאללה עו"ד מוחמד דחלה ובמשתמע ח"כ עזמי בשארה) חניכי המערב.
ויש הדוגלים בפתרון "שתי המדינות" אולם בתנאי שתכובד זכות השיבה וחוץ מזה (ולזה פחות שמים לב בד"כ) שמשטר הגבול בין שתי המדינות יאפשר מעבר חופשי של אנשים וסחורות לרבות לצרכי עבודה.
האם האופציה השניה (רשמית זו גם העמדה לה מחויב עראפת) אמורה להתכנס ברבות הימים ולהדמות לראשונה עד כי לא יהיה ניתן כמעט להבחין בין השתיים? רמז לקוראי האייל: הקלות בה מוכן ראש הממשלה הפלשתיני (של "המדינה שבדרך"?) להשליך לפח את "חלום הדורות" של מדינה פלשתינית עצמאית בגבולות 67.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש