בתשובה לערן, 07/01/04 1:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי לטעון שהטבות מס הם קבלת כסף מהמדינה, תצטרף לטעון קודם כל שכל הכסף של אזרחי המדינה הוא למעשה של המדינה, והמדינה מרשה לאנשים ספציפיים להשתמש בחלק ממנו, על פי שרירות ליבה. אחרת, לא ברור לי איך זה שכשלוקחים ממני פחות מאשר התכוונו לקחת, למעשה נתנו לי כסף. כמו אותו הפועל שחוזר הביתה לאחר שאיש לא הציע לו עבודה באותו היום. האיש רואה שאשתו בישלה את התבשיל החביב עליו, אבל יודע שאם היא תשמע שהוא לא הרוויח דבר היום, היא תתן לו רק מנה קטנה. אז הוא מכריז עם שבתו לשולחן שהיום הרוויח מאה שקלים. ברוב שמחתה מעניקה האישה לבעלה מנה הגונה של התבשיל. בסוף הארוחה שואלת האישה - איך הרווחת היום מאה שקלים? עונה האיש - במקום לנסוע במונית למרכז העיר וחזרה, הלכתי ברגל, וכך הרווחתי את עלות הנסיעות... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שהכסף הוא של המדינה. הרי היא יכולה להדפיס ממנו ככל העולה על רוחה, או לבטל אותו מחר וליצור אחר תחתיו. כסף הוא קונבנציה חברתית, והמדינה היא מכשיר היוצר ואוכף את הקונבנציה. למשל, היא מאתרת ומענישה זייפני כספים. מצד שני, איש אינו חייב לקבל את העקרון הזה. כל אחד יכול לבחור שלא להשתמש בכסף ולאפשר לעצמו לישון בשקט, בידיעה שאין המדינה יכולה לקחת ממנו את מה שאין לו. ועכשיו ברצינות: נדמה לי שבפני המדינה פתוחות לפחות שתי דרכים לקחת ממך כסף: שוויונית: המדינה מדפיסה כסף ויוצרת אינפלציה. מפלה: מטילים מס דווקא עליך (כן, אתה שם, עם מעיל פרוות המינק). האמת היא שלא ברור מה שוויוני ומה מפלה, כי אם מודדים שוויון לפי מידת הפגיעה ברווחתו של הפרט הנפגע, הרי שדינם של 100 ש"ח עבור העני המרוד כדינם של 100,000 עבור העשיר כקורח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיה חוזרת, הגזמתי קצת. המדינה היא יותר נאמן השומר על תקינות הכסף מאשר בעלים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. וכן יצויין שלא נכפה עלי להחזיק דווקא בכסף ישראלי או בריטי או אמריקאי. אני רשאי, תודה לליברליזם, להחזיק איזה מטבע שבא לי - או אפילו לא להחזיק אף מטבע: אני יכול להשקיע בזהב או במתכות יקרות אחרות, או בניירות ערך כאלו או אחרים, או ביהלומים, או באתרי אינטרנט עם חיות מקורננות בלוגו שלהם. אני בעיקר ממליץ על האופציה האחרונה, למעוניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אם תשלח לי כסף אני מבטיח לשלוח לך חזרה תעודת הוקרה אישית. (טוב, די. לפני שטל יתרגז) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |