|
||||
|
||||
זכרונך לא בוגד בך, לפחות במקרה זה... צ'מברליין נאלץ להודיע על כניסת בריטניה למלחמה בנאום לפרלמנט : "זהו יום עצוב לכולנו, ולאיש אין הוא עצוב יותר מאשר לי...לא נותר לי לעשות אלא דבר אחד, היינו להקדיש את כל כוחי ומרצי למען נצחון הענין...". צ'מברליין הזמין אח"כ את צ'רצ'יל, מבקרו הוותיק, לכהן בממשלתו כשר הימייה. לאחר כיבוש דנמרק ונורווגיה באפריל 1940 התעוררה בפרלמנט הבריטי תסיסה קשה בעקבות כשלון הבריטים שנחתו בנורווגיה לבלום את הגרמנים. צ'מברליין איבד את אמון הפרלמנט כולל חברים ממפלגתו, הוא התפטר, והמלך מינה את צ'רצ'יל. לגבי אמירתך על חשיבות הגנרלים לבדם משעה שפרצה המלחמה, דעתי שונה. ראשית, צ'רצ'יל בא כזכור לי מרקע צבאי שהחל בפנימייה צבאית בגיל 14, ושנית נאומיו, ומה ששידר לעמו כאופטימיות ונחישות, בשעות הקשות על סף שבירה, אותו מושג הקשה למדידה הקרוי מנהיגות כריזמטית. |
|
||||
|
||||
איני חושב שכישוריו הצבאיים של צ'רצ'יל קשורים לנקודה שעליה אני מדבר. אם הצליח צ'רצ'יל לעזור ולשפר את המצב כגנראל, הרי סוג העזרה הזה הוא טכני צבאי, ואני התכוונתי להשפעה כפוליטיקאי. למשל, לו היה מצליח צ'רצ'יל לשכנע את הבריטים ואת ארצות הברית בגודל הסכנה שבהיטלר ואלה היו מכינות כח צבאי מרתיע (נניח היו מקדימים את פיתוח הפצצה), הרי אולי כל המלחמה הזאת הייתה נמעת על כל מוראותיה. לכך הייתי קורא השפעה חיובית של מנהיגות פוליטת על ההיסטוריה. אשר לעניין המנהיגות הכריזמטית והמורל, בודאי מדובר בגורם משפיע מסויים, אך קשה לראות בדיוק את מידת ההשפעה ובודאי היא קטנה מהדוגמה שהבאתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |