 |
אינטרסים אישיים במבט רחב ויעילות כלכלית לא בהכרח מתנגשים זה עם זה.
חלק מהקצבאות מבוססות על "סיכון מוסרי" שאתו אף חברת ביטוח לא תסכים לבטח. לגדי לדוגמא- איזו חברת ביטוח תסכים לבטח עובדי הייטק כנגד אבטלה בזמן התפוצצות הבועה ונפילת הנאסד"ק.
אולי כאן יש מקום להבחין בין האני הפרטי לבין האינטרס החברתי הכולל. לאדם אולי אין אינטרס מיידי להיות הומאני (בהנחה שמדובר בטעמים הניתנים לבחירה), אך לכל חברה ולאורך כל ההסטוריה האנושית יש אינטרס לדאוג במידה המינימלית לחלשים היושבים בקרבה. כשלעצמי ברור לי עקרון ההומאניות, אך אם מחפשים לכך ביסוס כלכלי אז אם אצא מנקודת ההנחה של גדי לגבי האינטרס האישי, אזי בכל חברה מצויים אנשים שאינם יכולים להשתתף במה שנקרא שוק העבודה, עדיין אנשים אלו צריכים לגור איפשהו, לאכול וכו', ודוק: אינני עוסק בנזקקים מדומים אלא באלו שבאמת אינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה. מה האלטרנטיבות הקימות לדידם? ללכת למכולת/סופר הקרוב ולקחת מזון מבלי לשלם, במצב כזה מערכת החוק כמובן יכולה להתערב להעמיד לדין ולשכן במוסד ממשלתי בעלות של 7500 ש"ח בחודש, או אולי לבקש את חסדם של אנשים זרים - כפי שאכן קרה טרם היווסדה של מדינת הרווחה המודרנית - ראה M Katz - The Price Of Citizenship כפי שהדר ומתי מעט כמותה עושים- ולבטח אין די בכך כדי לספק את כל הצרכים הקיימים, או לקבל תמיכה מינימלית מהמדינה.
ניתן כמובן להמשיך, אך לדעתי אין סתירה בין ההומאניות והיעילות וניתן לפנות למדינות סקנדינביה המוכיחות זאת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש