בתשובה לגילית, 09/03/01 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין לבדוק מדוע דווקא רובינשטיין ושריד עמלו על העלאת אחוז הזכאים לבגרות דווקא ע"י הורדת הרף ולא ע"י שיפור רמת החינוך. אין מדובר רק במקצועות הומניים "טעונים" כהיסטוריה, תע"י ותנ"ך, כי אם גם בידע הריאלי המינימלי הנדרש לצורך לימודים גבוהים. מדוע אמר פרופ' הררי מה שאמר עם כניסת עמיחי למשרד החינוך? זו סוגיה מעניינת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכולתו של שר חינוך להביא לשיפור משמעותי ברמת ההשכלה הנרכשת בחינוך הממלכתי מתקרבת ליכולתו של שר בריאות להביא לשיפור ממשי ברמת הרפואה הציבורית. אם יש משהו שניתן לעשות - הוא מצריך מחויבות של יותר מקדנציה ממוצעת של שר. לנוכח מצב עגום זה, העלאת אחוז הזכאים לבגרות ע"י הורדת הרף היא אופציה מפתה (כשם שהורדת מספר המובטלים ע"י עבודות יזומות היא אופציה מפתה) העונה גם על הצורך להציג הישגים כשר וגם על הצורך לצבור אהדה ציבורית. שרשרת שרי-החינוך של המפד"ל לא פנו לדרך זו, לדעתי, משתי סיבות: ראשית, הם צפו שהמפד"ל תחזיק בתיק החינוך לאורך הרבה יותר מקדנציה אחת, ולכן פחות התעקשו על הצגת הישגים בטווח הקצר ויותר על שימוש במשרד כמנוף לקידום מטרותיהם. שנית, הרפורמות למיניהן בבחינות הבגרות בהכרח מחייבות (מה שנראה כ-)פשרה בלימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי, ואת זה המפד"ל לא רצתה. לגבי עמיחי-הררי, לא הספקתי בינתיים לברר פרטים. עמיחי באה מתוך המערכת, ומן הסתם היו במערכת אנשי "בעד" ואנשי "נגד", שמניעיהם מגוונים (למשל - אנשים שלא רצו לתת דריסת-רגל לאקדמיה במשרד), והיא השתייכה לאנשי ה"נגד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי, דווקא ''העלאת אחוז הזכאים לבגרות ע''י הורדת הרף'' היא יותר מסתם אופציה. לפחות במדעים מדוייקים, לחומר הנלמד בבגרות אין משמעות אמיתית, לכן ככל שהרף יהיה נמוך יותר יותר תלמידים יוכלו להתקבל לאוניברסיטאות, ולקבל השכלה אמיתית (וכתוצאה מזה, כמובן, להצביע מרצ), לעומת זאת ע''י העלאת הרף פחות תלמידים יוכלו להתקבל, וכך רמת ההשכלה הממוצעת תרד ו''פערי ההשכלה'' יעלו, (ולכן אזרחי ישראל יהיו יותר עניים, ויותר מהם יתפתו לרכוש דיור זול בשטחים וכתצואה מכך יצביעו למפד''ל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפקולטות למדעים מדויקים ולהנדסות לא אמרו לשר החינוך "אנא דאג שמבחני הבגרות יהיו קשים רצח, אנחנו עסוקים במחקר ואין לנו זמן לבדוק מבחנים לכ"כ הרבה סטודנטים", אלא "אנא דאג שבוגרי התיכונים בישראל ישלטו במיומנויות המתימטיות הבסיסיות האלה והאלה, כיוון שבניגוד לקולג'ים בארה"ב אין לנו ארבע-חמש שנים ללמד בהן את כל מה שמערכת החינוך הכושלת לא נותנת, כי בישראל יש שירות חובה ומילואים וכו"'. לא אחת איימה המועצה להשכלה גבוהה (?) לא להתחשב יותר בתעודות הבגרות אם ימשיכו להוריד את הרף, ומובן שמדובר באיום נואש מצד מיעוט שפוי ומודאג שרוצה לפחות לשמר את כח האדם הטכנולוגי בא"י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי, את כל החומר של התיכון, למדתי באוניבסיטה בסמסטר אחד (במסגרת קורס אחד) בצורה הרבה יותר עמוקה. ולכן המסקנה שלי היא, שכל לימודי התיכון היו במטרת שמרטפות/ הכנה לצבא/ הכשלת תלמידים בדרך לאקדמיה. בנוסף לזה, לדעתי, העלאת הרף באופן מלאכותי (כמו שנהוג במדעי המחשב) מורידה ולא מעלה את רמת הבוגרים הפוטנציאלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה לשמוע משהו? אחותי הצעירה לא טיפשה ממני. בכל זאת נדרש ממנה כל-כך מעט ממה שנדרש ממני. למה? פופליזם זול. תוצאה? היא תתקבל לאוניברסיטה, פשוט תהיה משכילה פחות או אוטודידקטית. ולו לא היו הקלות? היא עדיין הייתה מתקבלת. רוצה לשמוע עוד משהו? לא כל מי שמתקבל לאונברסיטה יוצא עם תואר, לא כל מי שיש לו תואר נהיה משכיל ועשיר ומצביע מר"ץ. לחומר הנלמד לבגרות היתה עד לא מזמן משמעות אמיתית, ועוד לא מאוחר מדי. רוצה לשמוע עוד משהו? הטענה כאילו ה"אח הגדול" היהודי מתערב בחינוך ומקלקל אותו ע"מ לייצר בורים ממושמעים היא פשוט פאראנויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה היעוד של הלימודים בתיכון, העם היעוד הוא השגת תעודת בגרות (והבגרות מהווה השכלה מספיקה לחיי האזרחות) אז אין סיבה לא להעלות את הרף. לדעתי, היום, בהרבה תחומים תואר ראשון מהווה נקודת התחלה מינימלית לחיי האזרחות, ולכן מטרת הלימודים בתיכון צריכה להיות שכמה שיותר תלמידים יוכלו (במידה וירצו) להתקבל לאוניברסיטאות. את הרף אפשר יהיה להעלות בלימודי התואר הראשון ובקבלה לתארים מתקדמים (בהתאם לתחום אותו בוחר התלמיד). כמו שהסברתי למעלה אם אחותך (אותה אני לא מכיר) תתקבל תלמד באוניברסיטה אז היא תצא משכילה יותר (לא אחותך ספציפית, אולי, אבל רוב התלמידים) מאשר עם נעלה את רף הלימודים בתיכון (ככה שבמקום ללמד חצי סימסטר אונברסיטאי ילמדו סמסטר שלם?) ופחות תלמידים יוכלו להתקבל לאוניברסיטה. נכון שבוגר תיכון יהיה פחות משכיל, אבל ממוצע ההשכלה יעלה. בקשר לפיסקה השניה, אמנם הדברים נאמרו בהומור (שלא הובן משום מה) אבל בכל זאת העובדות הסטטיסטיות הן: 1. אנשים משכילים מרוויחים יותר בממוצע מאנשים לא משכילים כאשר השכלה אקדמית מהוה רף מובהק. 2. רוב מי שמקבל תואר (לא לשם כבוד) התקבל לאוניברסיטה (ואני אומר רוב, אז אין צורך להגיב עם מקרים חריגים...). 3. ככל שאנשים משכילים יותר הם נוטים להצביע שמאלה יותר (אם כי אפשר לטעון שזה נובע דווקא בגלל השבט החברתי מהם הם באו). 4. ככל שאנשים לומדים יותר (חומר, לא זמן), הם משכילים יותר (אני מדבר על ממוצע, נכון שיש מקרים שחורגים מהממוצע). אישית למדתי בתקופתם של שרי המפד"ל כשרי חינוך (נולדתי ב 1972 ככה ששני המהפכים הראשונים היו לפני ואחרי תקופת שהותי בבתי ספר) ואני עדיין טוען שהחומר הנלמד לבגרות לא עזר לי בלימודי האקדמים, ולא בחיי האזרחיים. ככה שהטיעון שהיה טוב יותר עד שבאו השרים הרעים ממר"צ הוא לא רציני (ולמעשה פרנואידי במידה זהה, לטיעון שהעלתי, אם כי נאמר בפחות הומור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר התלמידים המתקבל ללימודים באוניברסיטה אינו תלוי באחוזי-ההצלחה בבחינות הבגרות. באופן כללי, זה עובד כך: ישנם חוגי-לימוד "מבוקשים" בהם מספר המעוניינים ללמוד גדול ממספר המקומות, וישנם חוגים "לא מבוקשים", בהם יש מספיק מקום לכל מי שרוצה. לחוגים המבוקשים מתקבלים התלמידים שהאוניברסיטה סבורה שגבוהים סיכוייהם להגיע להישגים. את הסבירות הזו האוניברסיטה מודדת באמצעות הבחינות הפסיכומטריות וציוני תעודת-הבגרות. אם כושר-הניבוי של ציוני הבגרות יפחת (כתוצאה מ"הנמכת הרף"), משקלן של הבחינות הפסיכומטריות יגדל. מספר התלמידים בחוגים המבוקשים לא ישתנה, היות שתפוסתם מלאה. בחוגים הלא-מבוקשים, מיעוט התלמידים נובע, כאמור, מתת-ביקוש, ואין לצפות שהביקוש יגדל באופן משמעותי אם מספר הזכאים לתעודת בגרות יגדל. על כל פנים, בחוגים אלה דרישות-הקבלה הן נמוכות, וממילא בד"כ ניתן לענות עליהן באמצעות הישגים בינוניים בבחינה הפסיכומטרית ללא קשר לציוני הבגרות. ובמכללות - זה כבר עניין אחר, אבל למיטב ידיעתי תנאי-הקבלה שלהן גמישים בהרבה, והמשקל של ציוני הבגרות נמוך עוד יותר. האמור לעיל מחזק את טענתי ששינויים במתכונת בחינות הבגרות הם בבחינת משחק במכשירי המדידה, ולא שינוי מהותי בנמדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל גם לחוגים ה''לא מבוקשים'' לא יתקבל מי שלא קיבל תעודת בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היה היעוד של ביה"ס התיכון מתן אשרת כניסה לאוניברסיטה, הרי יכלו ילדינו לשחק חופשיים בחצר וכעבור 12 שנה היינו נותנים לכו-לם אישור כניסה. לא כך היא. תקופת ביה"ס היסודי והתיכון היא בפירוש תקופה שמטרתה ללמד ולחנך, וחינוך המבוסס על לימוד הוא טוב יותר. הזמן להיות למדן, סקרן, חוקר, לגלות דברים ולהתוות דרך, לא מתחיל בגיל 21. אין שום הצדקה לא לעודד למדנות ולתגמל מאמץ, לקדם את המצוינים ולמכסם יכולות.כשמגיע תלמיד כזה לאקדמיה הוא יכול להינות מכל החוויה. אני מסכימה שהשכלה מוליכה שמאלה. עם זאת באוניברסיטת בר-אילן מתוך מאה אחוז מצביעים אקדמאים 94 אחוזים הצביעו לביבי במדגם. כלומר שדוגלי שיטת החינוך בדרך לקלפי צריכים להתחשב בעוד גורמים שוליים כמו דת וחברה. אנשים משכילים אכן מרויחים יותר. כסף צריך להרוויח. גם תואר. אם תעניק לכולם תואר עדיין, הטובים יותר ירוויחו יותר. ככה זה,וטוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היעוד של ביה''ס התיכון הוא לא רק מתן אשרת כניסה לאוניברסיטה, אלא גם הכשרתם של התלמידים ללימודים אונברסיטאים ומיון ראשוני (עם דגש על ראשוני) בין המוכשרים ביותר (להם צריך לאפשר להתחיל בלימודים אקדמאים לפני סיום התיכון) המוכשרים פחות (אותם צריך לעודד להגיע לרמה של המוכשרים ביותר) חסרי הכשרון (אותם צריך לעודד להגיע לרמה של המוכשרים פחות) והמקרים האבודים (ואת יכולה לנחש למה צריך לעודד אותם). לא טענתי שההשכלה מוליכה שמאלה, טענתי שאפשר להסיק שההשכלה מוליכה שמאלה (למעשה, למיטב ידיעתי, יש מחקרים שהוכיחו שהשכלה לא משנה דעות פוליטיות, רק שבישראל ה''שבט'' השמאלני משכיל יותר, ועקב כך גם ילדיו משכילים יותר). אין לי כוונה לתת לכולם תואר, אני רק רוצה שיותר אנשים יוכלו לקבל תארים. אין ספק שהטובים יותר ירויחו יותר, נשאלת השאלה האם את מאמינה שילד שנולד באופקים הוא טוב פחות בממוצע מילד שנולד בצפון תל-אביב (כי בממוצע השני ירויח יותר, ויהיה משכיל יותר). לטענתי (ויש לי על מה להסתמך), אם כמות המשכילים תגדל (ולא משכילים פיקטיבים) יעלה השכר הממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אלא שהורדת הרף תביא לתוצאה הפוכה בדיוק. הילד מאופקים הוא לא פחות טוב, ולכן, אגב, ממוצע הזכאים לבגרות בעיירות הפיתוח הוא בעליה מתמדת. הפער שאתה מדבר עליו הוא סימפטום הולך ונעלם של מדינה צעירה. אם אתה רוצה שכמות המשכילים תגדל תעבוד קשה בלהביא מורים טובים ולהוסיף שעות, וכך תביא אותם אל ההשכלה ולא את ההשכלה אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי את כל הנתונים לכן אני צריך להציג את השאלות: א. האם העליה של ממוצע הזכאים נמצא בעליה רק בעירות הפיתוח/ בכל הארץ במקביל/ בכל הארץ כאשר לעירות הפיתוח השינוי יותר חיובי / שלילי משאר הארץ? ב. האם לא קיים פער דומה גם במדינות ותיקות יותר? ג. האם יש וודאות שההשכלה של התלמיד גדלה ככל שהוא לומד מספר שעות גדול יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בכל הארץ הירידה איטית, בגלל גלי העליה האחרונים. רבים מהעולים נותבו לעיירות הפיתוח ועדיין העליה שם גדולה יותר- בתל-אביב, למשל,השינוי הוא מזערי. ב. כל מדינה והסיפור שלה. סיפור עיירות הפיתוח הוא "פיתוח ישראלי" עם סממנים יחודיים לנו. פערים שונים נובעים ממקומות שונים. ג.כן, יש וודאות כזו. ליום לימודים ארוך שתי מטרות: א. "בייביסיטר". נכון. אבל מדובר על ילדי היסודי,וזה פתרון נהדר. ב. לתת העשרה לא על חשבון לימודי חובה. כבר דנו במקום אחר על זה, שהיום לומדים "כישורי חברה" (??????) ו"הזכות לכבד", שזה יופי, אבל ממש לא תחליף לחשבון השנוא והחיוני. תקרא לי שמרנית, אבל כן,ככל שלומדים יותר גם יודעים יותר, וזה בדוק. החברה למתנסי"ם פרסמה דו"ח שמראה עליה ברורה ונפלאה בציונים של משתתפי פרויקט "בית ספר אחרי בית-ספר". זה גם די הגיוני לדעתי הארכאית. עד כאן עובדות ( זה פשוט היה התחום שלי הרבה זמן). עכשיו שאלה: האם היכולות שלך בגיל 21 לא היו שונות מאלו שהיו לך בגיל 16? יש סיבה לכך שאקדמיה היא אחרי תיכון- הרגלי למידה נרכשים, בסיס מוענק, מתבגר מעצב את עצמו. נכון,גם אני למדתי את כל שיעורי האזרחות מבית הספר בשיעור הראשון באוניברסיטה (!). אז מה? בגיל 16 נתקלתי לראשונה במבחן בג"ץ וסמכויות הנשיא, מאוחר יותר שוב. אז מה קרה? היה לי קל ופשוט. גם לקרוא היה קשה בהתחלה, היום זה טרויאלי, אפילו לא מלמדים באוניברסיטה. אפילו לא בשיעור הראשון. אוניברסיטה היא מקום שרוכשים בו השכלה (תרתי משמע,לצערי) ולא "כרטיס עשיר". אני לא סבורה שאף אחד חושב יותר לעומק (קרי-השכלה-שמאל-וכו") מאשר "תראו אותי,העלתי את אחוז הזכאים" וזו שטות. האוניברסיטה לא אמורה להתעניין במצבם הסוציו-אקונומי של הסטודנטים (אלא במלגות), התיכון אמור להתאים עצמו למעלה. כך יצאו התלמידים, והסטודנטים,והמדינה, נשכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איפה את שירתת אבל כישורי הלמידה שלי רק נפגעו בצבא. מה לעשות שהשכל הוא כמו שריר ובצבא מתמקדים בפיתוח שרירים אחרים (רגליים, לשון וכיוצ"ב). החשבון של אחרי כיתה ט אינו חיוני למי שאינו עוסק בו (כמה פעמים בשנה יוצא לך לפתור משוואה טריגונומטרית או לעשות נגזרת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, "חשבון שנוא", נעלבתי. מה לימדו בפרוייקט "בית ספר אחרי בית ספר" ובאיזה עלות, ובמה עלו הציונים (האם הם עלו רק בתחומים אותם מלמדים במתנ"סים, והאם מדובר על עליה לאורך זמן, או רק בזמן הלימודים במתנ"ס)? בגיל 16 יכולות הלמידה שלי (כמו רוב האנשים) היו טובות בהרבה מאשר בגיל 21. רק שבגיל 16 המורים שלי (ויש לי הרגשה שלא רק שלי) חשבו שמשמעת ולימוד בע"פ חשובים הרבה מרכישת ידע ,לימוד דרכי התמודדות עם בעיות ויכולות לימוד עצמי. אוניברסיטה היא באמת מקום בו אמורים לרכוש השכלה, אבל הסיבה שהמדינה משקיעה באוניברסיטאות הרבה יותר מתיאטראות (למשל) היא בגלל שבוגרי אוניברסיטה מועילים יותר למדינה (ולכן זאת השקעה כדאית), מאשר הצגות (למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אצלי לפחות) (: "בית ספר אחרי בית ספר" הוא למעשה מועדונית לנוער בוגר, כלומר-ניתנים בו שיעורי תיגבור במקצועות החובה. הוא ניתן חינם בעיירות הפיתוח לתקופה מסוימת , כמקבילה חינמית לשיעורים הפרטיים שלי במתמטיקה, בעצם כמקבילה למה שראוי שיינתן חינם ובכל הארץ, בכל המקצועות.התוצאה היתה, כמובן, תעודת בגרות, ועם ממוצע גבוה. אלמנטרי. משמעת ולימוד בע"פ הם אכן חשובים, והם האבן הראשונה בבניית אדם לומד. אם אין לך משמעת ולא כוונות ללמוד בע"פ, איך בדיוק אתה מתכנן לרכוש ידע עצמי? אישית, בגיל 16 הייתי די תינוקת, חשבתי בעיקר מהבטן ובטח שלא הייתי בשלה לשום לימוד מהסוג שחוויתי אחר-כך. חשבתי שאני יודעת הכל ומה שלא נראה לי הוא מן הסתם שטות. למען בעלי פיגור התפתחותי כמוני (אנחנו די הרבה) טוב שיש "גיל התבגרות" שמאפשר לנו, על דרך הניסוי והטעיה (והתהיה) לגבש את עצמנו. אני מסכימה שהמדינה משקיעה באוניברסיטה כי אקדמאים יעילים לחברה, אבל איך זה בדיוק מחזק את טענתך שצריך לקבל את כולם לאויברסיטה? בדיוק להיפך! לא הכמות,האיכות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מדברת על בשלות נפשית, וזו אמנם גבוהה יותר ככל שמתגברים, לפחות עד שמנגנוני הזקנה מתחילים להשפיע באופן ניכר גם על האישיות. לעומת זאת, יכולות החשיבה, הזיכרון, הלמידה, האינטואיציה, וכו' שחוקים יותר בגיל 21 מאשר בגיל 16, בפרט אם התיכון וביחוד הצבא לא מטפחים אותם. כמדומני נאמר שהשיא השכלי שלנו היה בגיל 17, צר לי. בוא ניקח לקיצוניות - בן 40 בוגר מבן 20, אך לא רצוי להתחיל ללמוד חדו"א בגיל 40. לכן כ"כ חשוב להקנות אינטואיציה מוקדם ככל הניתן, כפי שציינתי בדיון קודם אם אפשר אפילו בגן. לא ידע עובדתי לפרטיו כי אם עקרונות פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא ממש. ואם לשכלל את השיטה- בוא נעלה את רף הדרישות בבגרות (גיל 17-18) ע"מ לעשות מכסימום עם היכולת הזו.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה שבית ספר אחרי בית ספר נותן למעשה זה "זיוף" (לאו דווקא במובן הרע של המילה) בתוצאות הבחינות, אבל נשאלת השאלה האם תלמידים שלמדו במסגרת הזו הוכיחו יכולת לימוד גבוהות וידע עדיף על תלמידים שלא למדו באותה מסגרת (ואני מדבר על תקופה של יותר משנה אחרי תקופת הבחינות), אם כן, אז בהחלט צריך לתת את זה בכל הארץ (בחינם כמובן), אבל צריך לבדוק האם אין שעות "מיותרות" שלא מועילות לתלמיד (ולו אם בגלל שהחומר הנלמד קל לו) כך שלא נצטרך להוסיף עוד שעות לימוד. "היום, בעידן המידע והאינטרנט" ידע בע"פ זו שיטה אנרכרוניסטית, אני מאד מקוה שילדי כיתות ד' לא יושבים עכשיו ומנסים ללמוד את "הצבי ישראל על במותיך חלל...". כאשר אני רוצה לזכור מספר טלפון (למשל), אין לי כוונה ללמוד אותו בע"פ (יש כל כך הרבה שיטות, החל מנייר ועט דרך טלפון נייד ועד גדג'טים משוכללים). מה שחשוב ללמד זה טכניקות שיטות הבנה ודברים כאלה. בגלל שכל ילד (ואדם בוגר) רוצה לדעת, לא צריך משמעת בשביל ללמוד, כן צריך משמעת בשביל לסבול את השהות בבית הספר בתקופות הארוכות שלא מלמדים כלום. רוב בני האדם מגיעים לשיא היכולת המוחית בגילאי 14 עד 20 (ואפשר להניח שאת ואני שייכים לאותה אוכלוסיה). הבעיה עליה הצבעת היא שרובנו (אם לא כולנו) מגיעים לבגרות מנטלית אחרי השיא המוחי. ולכן בעוד שצריך להשקיע יותר זמן להבין דברים, יש הרבה יותר יכולת ריכוז. לכן הלימודים בבית הספר צריכים להיות יותר סימפטיים, ולהתחשב במגבלות המנטליות של ה"לקוחות" תוך כדי ניצול יכולתם המוחית (וברור לי שזה מטרה תיאורתית שמעת מאד מורים יוכלו לממש). תלמידים יכולים להכשל לחלוטין בלימודי התיכון בגלל שגיל ההתבגרות הם היו "תינוקות" וכאשר הם מגיעים לגיל 21 הם צריכים להשלים בגרויות רק בשביל להתקבל לאוניברסיטה, בזמן שאנשים שהיו יותר בוגרים בזמן התיכון (אם כי לא יותר חכמים) יתקבלו לאוניברסיטה על חשבון המכסות של הראשונים, ולכן הרף שאת קובעת הוא לא לגמרי איכותי, ויש בו הרבה מהשרירותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שרירותי לדרוש שיהיה לך ידע מסוים בטרם תבוא בשערי מוסד מסוים. אם היית לא בשל\מסוגל\מעוניין לעשות זאת קודם ניתנת לך הזדמנות נוספת, בתוך האוניברסיטה, לעשות מכינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל בחינות הבגרות לא בודקות את ידיעותיו של התלמיד בעת כניסתו לאוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בחינות שנה אלף לא מבטיחות שתדע את החומר בסוף התואר. תקרא לזה ''הוכחה שהידע ההכרחי הזה מסוגל (ועבר בפועל) להיות חלק מהשכלת הנרשם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי להיפך? מה דעתך לשנות גם את השיטה באקדמיה ולהפוך אותה לאוטודידקטית יותר? בייל יושבים וקוראים, אח"כ משוחחים על זה עם המרצה, אח"כ כותבים עבודה. זה אולי נשמע כאן מהפכני, אבל אולי זה לא שהתיכון לקוי אלא כל צורת הלמידה שאנו שואפים אליה? אנשים כאן מיצו, את מוזמנת למייל שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לזה ''האונברסיטה הפתוחה'', ולא צריכים אפילו בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלי מתפרש חלק ניכר מהתיכון כשמרטפות, בפרט לעומת האקדמיה, כך שלא אוכל להתווכח איתך על נחיצותו במתכונתו הקיימת. אך אם אמנם ניתן לכסות החומר בחצי סמסטר, או אפילו בשנה ראשונה וחסל, אזי לדאגה שמביעים אנשי המוסדות להשכלה גבוהה אין בסיס. אם כן, ואנא סלח לי על הציניות, חסוך לכל אותם פרופסורים נדודי שינה, התקשר אליהם או שלח להם מכתב, וספר להם שאין להם מה לדאוג, וממילא בשנה ראשונה הכל יכוסה. אני לא מחפש להאשים שר זה או אחר, כחלק ממתקפה פרנואידית או מתלהמת, אלא לרדת למניעים שמאחורי התנהגות כל אחד מהצדדים. שרי מרצ מורידים את הרף, האקדמיה מנסה לכל הפחות לשמור עליו, ולי אישית לא מובן על פניו כיצד יכולה לצוץ מחלוקת. זו יכולה להופיע או כשלשני הצדדים ידועות עובדות שונות, ואז בירור מתאים של העובדות (טלפון, מכתב) יישב את הבעיה, או שלשני הצדדים מניעים שונים, ועל מניעים אלה הייתי רוצה לעמוד. אילו הייתי יודע מה מניע את שרי מרצ או את אותם פרופסורים, הייתי כותב זאת כאן. כיוון שאינני יודע, אני מבקש הצעות. אינני מבקש לעורר תהיות קונספירטיביות או פרנואידיות. ממילא הבחירות מאחורינו. בינתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהאינטרס של האקדמיה הוא להשקיע כמה שפחות בלימודי הבסיס, אבל זה אינטרס צר שלא רואה את הבעיתיות (למדינה) שבמיזעור מספר התלמידים הפוטנציאלים. בנוסף לכך יש לישראל בעיה מיוחדת עם שרות החובה שנופל, לרוב התלמידים, בין לימודי בית הספר לאוניברסיטה. ומשכיח מרובם את החומר אותו יכלו ללמוד בבית הספר. מובן שהמצב האופטימלי יהיה שלימודי התואר יתחילו כבר בתקופת התיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופקים. אילו היינו דנים בנוהל בירוקרטי אנכרוניסטי אפשר היה לומר שפשוט לא טרחו לעדכן, אבל כאן מדובר ב*יוזמה*, ואפילו כזו המתחדשת חדשות לבקרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |