|
||||
|
||||
"זה שנשים "אינן יצורים טריטוריאליים כמו גברים" - גם *זה* ייאמר בגנותן?" לא ולא!! "וזה שאתה מתרשם שנשים "מדחיקות את הסכנה" - אולי זו לא בדיוק "הדחקה"? אולי מצבן השגרתי של הנשים מחייב אותן להמשיך לעסוק במטלות היומיומיות, ואולי בניגוד למה שמקובל לחשוב - הן *פחות נכנסות להיסטריה* מגברים, במצבי סכנה או במה ש*נראה לך* (ולעוד גברים, וסליחה על ההכללה, אין כאן ברירה אחרת אלא להכליל..) כמצבי סכנה (פחות היסטריות מגברים - לאו דוקא מסקנה מדעית אלא התרשמות אישית שלי ממצבי שטח לא מעטים)?" מקובל עלי, גם אני ראיתי גברים (כולל אחד שאני מגלח אותו לעיתים) שנכנסו ללחץ ממצבים כמו מלחמת המפרץ א' בזמן שנשים מסביבם לא נלחצו ואף התייחסו אל הכל כהרפתקה או משחק. אני, מסיבות של אגו גברי נטו, מעדיף כמובן לראות את זה כתוצאה של זה שהן לא ממש מפנימות מה שקורה סביבן ומה משמעותו, אבל אני מוכן לקבל גם את פרשנותך. אגב, מה שטוב אצל גברים ונשים זה שהחוזקים והחולשות שלהם משלימים אלה את אלה, ווניגודים חוברים יחד בצורה מושלמת. אבל גם הסוקרת הפמיניסטית הקשוחה ביותר תתקשה להכחיש כי נשים נכנסות להיסטריה מדברים שעושים "בום" (וגם מג'וקים ועכבישים). |
|
||||
|
||||
''הן לא ממש מפנימות מה שקורה סביבן ומה משמעותו''. ''אבל גם הסוקרת הפמיניסטית הקשוחה ביותר תתקשה להכחיש כי נשים נכנסות להיסטריה מדברים שעושים ''בום'' (וגם מג'וקים ועכבישים).'' הציטוטים האלה אומרים הכל על אומרם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הכל זה המצאה של המאטריארכיה הפמיניסטית. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם ה"סיבות של אגו גברי נטו", כפי שהגדרת יפה - מצדיקות פרסום מאמר מתלהם (שסגנונו אבסורדי כמו גם חלק גדול מתכניו, סליחה, ואינני אומרת את זה כדי להצטרף לטון הכללי. אני עצמי ספגתי כאן קיתונות) והתיימרות לשנות את האג'נדה. אם הבעיה היא (וכך בהחלט זה נראה -) באגו פגוע, אולי היית פשוט צריך לכתוב "גיל רונן גיל רונן גיל רונן..." עוד כמה אלפי פעמים (ואני חוששת, לצערי, שפעולת התיראפיה העצמית שביצעת בתגובה 188249 היא רחוקה מלהספיק, במקרה שלך) - ואז היית חוסך מאיתנו, שוב סליחה - את המנה ההגונה הזאת של ב****ט תינוקי? |
|
||||
|
||||
אנחנו כנראה עוד לא בשלב שבו הומור עצמי שלי יכול לעבוד, ואני רואה שהוא נתפס אצלך כחולשה או הודאה בטעות. באשר לחוזה שהצעתי, אני לא חושב שה''תרפיה'' נועדה לי, אבל זה כנראה תלוי בעין המתבונן. |
|
||||
|
||||
אין דבר עצוב מליצן הבטוח שהוא מצחיק. לגבי ''למי צילצלה התראפיה'' - אולי כדאי שתתייעץ עם איש מקצוע. העצה איננה קנטרנית ונועדה בהחלט להועיל. |
|
||||
|
||||
אנקדוטה, טובה לעניין הג'וקים והעכבישים כמו גם לסיפור ה"בום": בעלי, בפעמיים שתרם דם, פעם אחת התעלף בפועל ובפעם השנייה - גם כן מסיבות של אגו גברי, כמו אצלך - רק "כמעט" התעלף. אני, בכל הפעמים שתרמתי דם, לא התרגשתי, וכשאמרו לי "לא להסתכל!" על המחט הננעצת בווריד - זה קצת שיעשע אותי. ואני בהחלט לא אמאזונה לוחמת ולא "סוקרת פמיניסטית קשוחה". סתם אחת. למרות שאמרתי "אנקדוטה" - ממדי התופעה, להערכתי, אינם אנקדוטאליים. אנו איננו המקרה היחיד ויעידו זוגות רבים (שאת חלקם היה לי הכבוד לפגוש). אלא שיש איזו קונספירציה טראנס-אטלנטית המתעקשת להמשיך ולטעון את השבלונה ההפוכה, בדבר היות הגברים (הלא יהודיים?) עשויים ללא חת והנשים פחדניות.. (: . |
|
||||
|
||||
אני מציע לעשות חיפוש עם מילות המפתח: gender, cockroaches, research ולראות מה מוצאים.
|
|
||||
|
||||
מוצאים, כמובן, את תוצאות הניסוי שניהלתי פעם - לוקחים ג'וק, שופכים עליו חומר זרחני, מכבים את האור, מרססים עליו חומר נגד חרקים ורואים מה קורה. ממשיכים לצפות ולתעד עד שהג'וק מפסיק לרוץ במעגלים. להרגעת חובבי החיות: הניסוי הזה בטוח לגמרי - לא התחלתי בו עד שלא קיבלתי תוצאות חיוביות מניסוי זהה על נמלים (עם אבקה נגד נמלים, כמובן), שנערך באור יום. |
|
||||
|
||||
יש גם לינק אחד שימושי לחוברת מקוונת (ושיוויונית) ללוחמים בג'וקים: http://pested.unl.edu/cocktoc.htm |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גם אצלנו נרשם מפלס היסטריה גבוה אצל הצד השעיר, גם בעניני טילים מעירק ובעיקר בעניני חרקים. לי לעומת זאת יש פוביה ממחטים. למה זה קשור? ---------------------------------------------- ל.ב.פ, מבקשת להדגיש שהיא עדיין עקרונית לא מגיבה למאמר הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |