 |
הפמיניסטיות נלחמות למען "קידום" האשה וזה מתבטא בהטבות מוחשיות כמו כסף, זכויות בבית המשפט וכו'. אבל בפועל, מה שמשותף לכל המאבקים האלה זה שמדובר בפגיעה במעמד הגבר, לא בשיפור במצב האשה. גם אם נדמה שמדובר בשיפור, זהו שיפור שנמדד על פי קני מידה גבריים מהסוג המאצ'ואיסטי ביותר: כסף, כוח, טריטוריה, בולטות בשטח. נשים שהן מטבען יותר כוחניות ואגרסיביות אכן פורחות במציאות כזאת, אבל ככל שהן יותר נשיות (ואשה נשית זה בעצם... זה בעצם הכל, מה אני אגיד), הן יותר מופסדות.
אם האושר, עבור האשה, הוא לפתח קריירה ולהיות זאת עם הזין הכי גדול במדינה, אז כן - הפמיניזם מייצר יותר נשים מאושרות ממה שהיה אי פעם. אבל אם האושר הנשי לא נמדד בכלל ביחידות אושר גבריות (או לפחות היחידות שהקריקטורה הפמיניסטית את המאצ'ו מייחסות לגברים) של סנטימטרים ודולרים, אלא בתחומים אחרים לגמרי, אז אני לא רואה איך הפמיניזם קידם את זכויות הנשים בכלל.
אם האושר עבור אשה כרוך בחיים משותפים, אוהבים, יציבים והרמוניים, עם גבר חזק, טוב, מוביל ובוטח וילדים מאושרים, אז הפמיניזם לקח מנשים את האושר. ואם אושר אינו זכות, אז מהי זכות?
</פיוט>
|
 |