|
||||
|
||||
אני נתקל הרבה בציטוט ''כל הפוסל במומו פוסל'' ושאלתי היא האם במקור הוא באמת מופיע עם ה''כל'' בהתחלה (מה שהופך אותו למשפט טפשי בעיני) או פשוט ''הפוסל - במומו פוסל'' שמתייחס רק לפוסל ספציפי אחד. |
|
||||
|
||||
1. אני לא בטוח שבעברית יש הבדל גדול בין שתי הגרסאות. 2. ברמב"ם, הלכות "איסורי ביאה", פרק יט הלכה טז: "וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים--חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל." |
|
||||
|
||||
האם ניתן ללמוד מכך שכל הצועק "שרפה" פירומן הוא, והפרקליטות מורכבת מעבריינים? |
|
||||
|
||||
או שכל הפסיכיאטרים משוגעים? |
|
||||
|
||||
או שכל אוהדי הכדורגל בני זונות? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהרמב''ם נותן כלל הסתברותי (''חוששין לו'') שמבוסס על תצפיות, ולא קובע חוק-טבע (וודאי לא אקסיומה לגזירת חוקי טבע חדשים). |
|
||||
|
||||
כלומר, בשפת משפטנים בני זמננו, אין בכך ראיה, אלא "ראיה לכאורה". ומה עושים על מנת להסיר אותו חשש? |
|
||||
|
||||
לא יודע. מפסיקים לפסול אחרים? |
|
||||
|
||||
כלומר, אם *ידוע* לי כי פלוני הוא גנב, או נוכל, או מסוכן לבריות, אסור לי להתריע על כך, שמא אוחזק אף אני ככזה? איך זה מתישב עם "לא תעמוד" לדוגמא? |
|
||||
|
||||
למה אתה מכליל מפסולי-חיתון לגנבים ונוכלים? אם מישהו שאנחנו לא מכירים מסתובב ומספר שפלוני הוא עבד משוחרר, וגם אלמוני היה עבד במקום מסויים, וכו' - אפשר לתהות מניין הוא מכיר כל-כך הרבה עבדים אם לא היה עבד בעצמו; הוא תמיד יכול להביא עדים שמכירים אותו ולהסיר מעצמו את החשד. |
|
||||
|
||||
לא אני הוא שמכליל מפסולי חיתון, כיוון שלא אני הוא שטען ש*כל* הפוסל במומו פוסל, ולא אימצתי את התזה הזאת כארגומנט לויכוח. אגב, אם מישהו שאנחנו לא מכירים מסתובב ומספר שפלוני הוא עבד משוחרר, וגם אלמוני היה עבד במקום מסויים, וכו' - אפשר לתהות מניין הוא מכיר כל-כך הרבה עבדים. אני (באופן אישי, זה לא מחייב אף אחד) הייתי מניח שאולי הוא סוחר עבדים. (כן, אני יודע. סוחר עבדים אינו פסול חיתון.) |
|
||||
|
||||
אז כל המטרה היתה להוכיח שקיימים מקרים שבהם מישהו פוסל, ולא במומו שלו? הייתי מודה בזה מיד וחוסך שליש על התנהגות. |
|
||||
|
||||
הייתי מקצין את זה ואומר שברוב המקרים שבהם מישהו פוסל, זה לא במומו שלו, או אם תרצה שקיימים מקרים שבהם מישהו פוסל במומו שלו. |
|
||||
|
||||
אולי אין הכוונה להביא נתון סטטיסטי אלא לגדור גדר שתמנע הכרזות זדוניות? (ואולי לא!) |
|
||||
|
||||
כנראה. הויכוח שלי הוא לא עם הרמב''ם, אלא עם המביאים את המשפט כטיעון בויכוח. |
|
||||
|
||||
די ברור שכאשר ניצה כותבת בתגובה 187950 "לגבי שכתוב ההסטוריה: כל הפוסל במומו פוסל", אין הכוונה "אתה משכתב את ההסטוריה; הוכחה: אמרת ש*אני* משכתבת, וידוע שכל הפוסל במומו פוסל", אלא "האשמת אותי בשכתוב ההסטוריה; כפי שהראיתי בתגובה זו, דווקא אתה אשם בכך". |
|
||||
|
||||
נדמה לי שדווקא הכלל הזה מקובל היום בפסיכולוגיה מודרנית. רק קוראים לו בשמות אחרים, כמו ''השלכה'' או ''הטלה''. בכל אופן, הוא משמש כלי רב-עצמה בטיפול פסיכולוגי. |
|
||||
|
||||
לא אחד, כי אם הרבה: "כל הפוסל את האחרים *תמיד*". מי שאומר על אדם אחד שהוא פושע, אינו פושע בעצמו, אלא אזרח טוב (או מלשן, תלוי מאיזה צד אתה). מי שמצביע על כל אדם שעובר ברחוב ואומר "זה גנב, וההוא גנב, וההוא גם גנב, וזאת, היא גם גנבת" - אז או שהוא שוטר סמוי, או שהוא גנב בעצמו, בסבירות לא נמוכה. ואם הרמב"ם היה כותב באייל, סביר להניח שהוא היה מסייג את דבריו ואומר שכל הפוסל בלי להביא קישור - במומו פוסל. |
|
||||
|
||||
אם כך, אולי עדיף היה לשנות את הסדר: במקום כל הפוסל וגו' צ"ל הפוסל כל וגו'. |
|
||||
|
||||
כלומר בשפת משפטנים בני זמננו *זוהי איננה "חזקה חלוטה" אלא "חזקה הניתנת לסתירה"*. |
|
||||
|
||||
החלטה חלוטה זה בעיניינו של מי שדנו אותו ברותחין. |
|
||||
|
||||
חלוט = סופי, גמור, מוחלט. באנגלית: conclusive presumption באנטישמית מדוברת 1: praesumptio juris et de jure 1 שפירושה בתרגום מילולי: "חזקה מן החוק ולמען החוק"2 2 למען השקיפות: נעזרתי בספרות מקצועית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |