 |
|
 |
||
|
||||
 |
תופעת הזיווג הקדוש hieros gamos, עומדת במרכז של הרבה דתות בעולם, וגם היהדות לקחה את היסודות הללו מדתות הסביבה. המוטיב הזה עבר מהאשורים (ואו דתות אחרות), דרך התלמוד לקבלה. הנטיה הדתית היא לחפצן מושגים מופשטים, להפוך דבר מה ערטילאי לחפץ, ל"יש" בר מישוש. לדוגמא, מושג "השפע" הופך לצינורות דקים ועדינים שבתוכם זורמת האנרגיה האלוהית לעולם ולאדם. כך גם הפך מושג הזיווג, היחוד והנישואין למשהו שהוא ממהותו הגשמית של העולם. מצד שני, הזיווג בין איש לאישה הוא השתקפות של זיווג שמימי בין הישויות האלוהיות, למשל בין הקב"ה לשכינה. יותר מכך. הדבר הראשון שהאל אמר לאדם הראשון הוא "פרו ורבו", והזיווג ביו גבר לאישה הוא אך ורק "לשם שמים". גם המושג הזה "לשם שמים" איננו משהו מופשט אלא עצם פעולת הזיווג המיני היא פעולה שמקיימת את היקום. העולם תלוי בזיווג, אבל רק כזה שנעשה לפי כל החוקים ומתוך כוונה טהורה. כל זיווג אחר פוגע בשלמות וקיום העולם (כמו למשל השטן ולילית שמתקיימים על זרע שנשפך לבטלה). לכן, איש ואישתו בשעת הזיווג נהפכים לחלק מהבריאה האלוהית, וגם מאפשרים את קיומה, ומתקרבים באיחודם לאותו "אחד" שמימי. סוד הבריאה והזיווג מתמצת במאמר התלמודי "איש ואישה זכו שכינה ביניהן". כך שמוטיב הזיווג הקדוש עובר מרמה מופשטת, מדרשית לרמה המעשית היום יומית (או למעשה החד שבועית), ומקבלת ביטוי בחיי המעשה. פריון פרי הבטן מבטיח פריון בעולם. "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכונתיה" איננו סתם ברכה אלא הזמנה ואישרור שעצם הזיווג מבטא זיווג בין איש לאישתו ובין הקב"ה לשכינה. צריך גם לזכור שזיווג פרושו "לדעת", לדעת את האישה כהשראה לידיעת האל, ולכן ישנם חכמים שקיוו שהם יוכלו לקיים את מצוות הזיווג בצורה הטהורה ביותר, רק למען קיום פרו ורבו (בכל הרמות), ולסלק לגמרי כל תחושות של הנאה, על בסיס הפסוק "צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש". לפי הסקירה הקצרה לא נראה לי שהאורתודוקסיה יכולה לשנות את יחסה להומוסקסואליות, לא כל שכן לנישואין הומוסקסואליים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |