 |
מבלי משים, אולי עלית על חלק מהתשובה. אם יש משהו שיותר מפחיד או מקומם אותי מבפנים "מריחות הלוואי הנידפים, מהרגשת הגועל הכללית, מההתמכרות, מאורח החיים המשועבד לסיגריות" הרי זה מה שקראת "חיים נקיים". מין טוהר שנוצר מהתאמה של האני שלי לסביבה. נדמה לי שזה חלק שמאפיין הרבה מעשנים: הסירוב הפנימי להתאים עד הסוף את עצמנו לפונקציונליות ולתכליות "רצויות". אני לא מתכוון להרגשה או החלטה מודעת, אלא להתנהגות שבאה מאותו מקום שבאות אהבות נכזבות או התנהגות דחיינית. אני לא בטוח שמי ששואל "מה הכדאיות כאן" יכול להבין את ההרגשה.
גם את היתרונות (המאוד נכונים) שטלי הציגה אפשר לראות בשינוי דגשים: העישון מאפשר לקחת פסק-זמן מפעילות באופן לגיטימי חברתית. ברמה אחרת, פסק-הזמן הוא סוג של הצהרה ש"אני לא בתוך העניין עד הסוף. אני שומר חלק מהעצמי בחוץ".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש