 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מכתב שכתבתי לגידי לא מזמן והוא נורא ריגש אותו, ולכן הוא ביקש ממני לשתף גם אתכם... הוא קצת ארוך, מתנצלת מראש... גידי היי! יש לי סיפור בשבילך... קוראים לי רותם ואני בת 20. לפני 8 חודשים התגלתה אצלי מחלה נוירולוגית נדירה במוח שבעקבותיה איבדתי את הראייה בעין ימין והיה סיכוי לא רע בכלל שאני אאבד את הראייה גם בעין שמאל. היום הסיכוי לאבד את הראיה לחלוטין הוא קטן, אבל אפשרי במידה והטיפול בי ידפק איכשהו... עם העיוורון בעין אחת אין לי בכלל בעיה והוא ממש לא מפריע לי. אבל אני מבועתת מהמחשבה לאבד את הראייה גם בעין שמאל. חשבתי שאם זה יקרה יגמרו חיי. אין יותר טעם לחיות וגם אין יכולת לחיות חיים אמיתיים מלאים ומאושרים. וחייתי עם הידיעה שאם באמת אני אתעוור לחלוטין אני אתאבד. וכל זה עד שקראתי את המאמר המדהים שלך! שריגש אותי מאוד מאוד, וגרם לי לתפוס את עצמי בידיים ולראות שאפשר לחיות חיים נהדרים ומלאים ונורמליים לחלוטין בתור עיוורים. אומנם עדיין קשה לי לתאר את זה, והחיים נראים לי קשים בצורה מדהימה בתור עיוורים. אבל הוצאת ממני את הפחד. את הדחייה. את העצב. עכשיו אני רואה שזה לא סוף העולם ואפילו רחוק מזה... אני היום מסוגלת לקבל את העובדה שאולי אני אתעוור ובכל זאת אחיה טוב. אני רוצה להודות לך מקרב לב! שינית את השקפת העולם שלי! היה כל כך חשוב בשבילי לקרוא מאמר כמו שלך ואתה עשית את זה למעני.... תודה, תודה, תודה. שיהיה לך יום נהדר! |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |