 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כמה ימים פירסם המגזין ''גלובס'' במדור התרבות שלו ראיון עם המשורר מאיר ויזלטייר לרגל פירסום תרגומים משיריו לשפות אחרות . היה זה אחת הראיונות העצובים ביותר שקראתי אי פעם עם יוצר כלשהו מאחר שברור היה לחלוטין שעבור ויזלטייר הזמן קפא אי שם בסוף שנות התשעים ויותר נכון אי שם בשנות השישים. ויזלטייר התלונן על כך שאין יותר שירה עברית אבל הודה שגם הוא אינו קורא יותר שירה ( מה שהופך את טענתו זאת למגוחכת ,שכן לא הוא האיש שיכול הצהיר הצהרה בנושא זה אם אינו קורא דבר ממה שנכתב). משם עבר וזלטייר לדסקס את הויכוח שהתנהל בשעתו (לפני ארבע או חמש שנים לכל הפחות כמדומני ) בין המשוררים נתן זך ודודי מנור לגבי שאלת הכנסת או אי הכנסת החרוז לשירה. ויכוח חסר כל חשיבות ועניין אפילו בזמנו שלא לדבר על כיום . אבל ויזלטייר התייחס אליו בראיון כאילו התנהל רק אתמול ודן בו בפירוט . מה שמעלה את המסקנה העצובה שויכוח זה הוא כל הנראה הדבר האחרון שויזלטייר זוכר שהתנהל בעולם השירה הישראלי ולכן דן בו . אם כך יש בזה מן האמת זהו ככל הנראה הויכוח הספרותי האחרון בענייני שירה שהתנהל מעל דפי העיתונות הכתובה . אלא שמאז התנהלו ויכוחים ספרותיים בעלי עניין רב לעין ערוך בנושאי שירה עברית . אלא שהם לא התנהלו בעיתונות הכתובה ,הם התנהלו באינטרנט ובראש ובראשונה בכתב העת המקוון לשירה ''אוקאפי''.אני משער שוילטייר אינו מודע כלל לקיומם של דיונים אלה וגם לקיומה של השירה ברשת .אבל זה אינו משנה את העובדה שהרשת תופסת את מקום התקשורת הכתובה כמקום המוביל לדיון בספרות עברית . ומי שאינו מבין זאת נשאר קפוא בזמן ומנותק מהדהתרחשויות האמיתיות בשירה העברית כמו מאיר ויזלטיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. הוויכוח שהזכרת בין נתן זך לדורי מנור התנהל מעל דפי "הארץ". אולי עבורך הוא חסר עניין, אבל קצת מופרך לטעון שהוא חסר חשיבות. מדובר בהתנגשות בין שתי המגמות השליטות בשירה העברית כיום - זו שאתה מהלל, וזו שאתה מנסה להמעיט בחשיבותה. 2. הוויכוח המר שהתנהל ב"אוקאפי" סב, אם הבנתי נכון, בין האסכולה של מרכזיות הצורה ומשחקי השפה, לבין האסכולה של בהירות ויומיומיות התוכן. בקווים גסים מאוד, הוא אפילו חופף לקונפליקט בין מנור לזך. 3. הרשת משמשת כזרם שוליים שחותר לצדו או מתחתיו של הזרם המרכזי, בכל ענפי התרבות. מי שאינו מודע לזה ואינו עוקב אחרי הרשת, אינו קפוא בזמן - הוא פשוט מנותק מזרמי שוליים. 4. ואפילוג לאיילים הסנטימנטליים: מי יתנני קפוא בזמן, ורק שמאיר ויזלטיר יישב לידי שוב, כמו אז לפני שנים, כשעלה לקו 24. נסענו נסוע, והוא ירד באבן גבירול. מה חיפש שם? אינני יודעת. המשכתי לאוניברסיטה, בדיוק היתה שעת אפס עם נסים קלדרון. ___________ ברקת, עושה ניים דרופינג, אבל רק כשזה ממש רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת יקרה גם את כבר ישנה נושנה אם לא הבחנת בכך שהרשת כבר מזמן לא שוליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשת היא בהחלט לא שוליים. אני אתקן את הניסוח: *התכנים התרבותיים* שעוברים ברשת הם תכני שוליים. שוליים נמדדים יחסית למיינסטרים, והשוליים של אתמול הם המיינסטרים של מחר. אבל כל עוד הם בפורומים או במגזינים מקוונים לא מסחריים, הם שוליים. זה גם הכוח שלהם כמובן, אבל זה לא אומר שכל שאר המדיה הפסיקה להתקיים, או שאבד עליה הכלח, כמו שמנסים לטעון בתדירות רבה מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הז"ל, נכס לאומי מקודש, אבידן דוד, לא נעים, What the Great Late bastaRRRdo did מהר שלל חש בז, כמעט את בתולי בזז למרבה המזל, שם עבר ידידי משכבר, ובקבוק שבר והדגול נס כמו עכבר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |