|
||||
|
||||
באיזה מובן דיעותיו של חומסקי הן יותר פסולות בארץ מאשר בארה"ב? האם בפוליטיקה? בארץ יש 3 (?) ח"כים של חד"ש שמייצגים דעות דומות, איזה אחוז מחברי הקונגרס או הסנאט בארה"ב תומכים בדעותיו של חומסקי? האם באקדמיה? יש לא מעט פרופסורים בעלי דעות דומות, אני זוכר שלפני מספר שנים חומסקי הוזמן לארץ והרצה בכמה אוניברסיטאות (אני זוכר ת"א וב"ש). האם בעיתונות? האם באמת דברים כמו שפלוקצר כתב לא יכולים להופיע בעיתונים אמריקאים מרכזיים כגון washington post או wall streeet journal? השוני היחיד שאני יכול למצוא הוא בקרב סטודנטים (ומכאן גם בקרב משתתפי פורומים). בהחלט ייתכן שבקמפוסים אמריקאים, ובמיוחד בUCB, יש הרבה יותר תמיכה לחומסקי מאשר בארץ. אני חושב שהתמיכה הזו נובעת מסיבות של חיפוש משהו להזדהות איתו, והסיבות להבדל הן הבדלי הגילים והבדלים באורח חיים. בארה"ב מושג האושר האישי הוא מרכזי ולכן אולי לא מפליא שבגיל 18, חלק מהם מחפשים לתרום למשהו גדול יותר מעצמם. בישראל מפמפמים לצעיר כל חייו את ערך ההתנדבות והשירות, ולכן לא מפליא, שבגיל 21 אחרי צבא, הוא רוצה רק לסוע להודו ולחשוב על עצמו. גם לאותם ישראלים שנשארים אידאליסטים 1 יש כל מיני אפיקים פופולרים אחרים בארץ, כך שלא נשארים הרבה אנשים לתמוך ברעיונות הכבירים של חומסקי. לכן לא רואים מספיק בארץ הפגנות למען זכותם של תושבי ארה"ב להנות מרמת החיים של רוסיה הסובייטית, ולמען זכותם של תושבי העולם השלישי להנות מאי-עבודה בNIKE, ואי-אכילה של אוכל מהונדס גנטית. ---- 1 "אידאליסט" בעיני זה לאו דווקא מילת שבח. אידאליסטים עשו הרבה טוב והרבה רע בעולם, ואני בכלל לא משוכנע שהמאזן שלהם חיובי. |
|
||||
|
||||
שאלות טובות. קודם כל, כפי שציינו השכ"ג ואחרים, הקרבה למצבים של סיכון קיומי משנה מאוד את התמונה. אין לי ספק שבארה"ב, כשאנשים לא עסוקים בהישרדות על בסיס יומיומי, הם פנויים יותר לשקול השקפות שנמצאות מחוץ לספקטרום המיידי של החיים בישראל. לפחות אצלי, פוליטיקה היא לא עניין קבוע, ההשקפות שלי ניזונות ומשתנות ממה שקורה סביבי, ואני זוכרת את עצמי פחות שמאלנית במהלך השירות הצבאי שלי. יש, אני מניחה, יתרונות להתבוננות במצב מקרוב, כשם שיש יתרונות להתבוננות בו מקרוב. ארה"ב היא מדינה גדולה מאוד ומגוונת מאוד. יש כאן (בעיקר ב-Bible-Belt) גם אנשים שהימין הקיצוני הישראלי ממוקם שמאלה מהם. שלא לדבר על כך שכאשר לא נמצאים בסכנת קיום, הפוליטיקה היא רב מימדית יותר מבישראל: "ימין" ו"שמאל" הם לא רק (ואולי אפילו לא בעיקר) סמנים פוליטיים, אלא סמנים כלכליים, חברתיים, גיאו-פוליטיים וכדומה. אז אולי זה עניין של כמות: כיוון שיש כל כך הרבה מכל דבר, גם השקפות שבישראל מחזיק בהם מספר זניח של אנשים זוכות לתשומת לב של כמות ניכרת יותר של אזרחים. איך שלא יהיה, קשה לי להאמין שספר כמו ספרו של יגיל לוי היה נסקר בעיתון אמריקאי מרכזי כשהביקורת העיקרית עליו היא "שוליות" ו"סהרוריות". המדד של מה רוב החבר'ה חושבים - לטוב ולרע (יש בזה גם רע!) - פחות משפיע כאן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |