|
א. מאן,
בעיה.
המהלך שאתה מציע (חיסול הנוכחות הישראלית בשטחים, הקמת גדר) הינו מהלך חד-צדדי, ולכן מוטעה לכנותו "שלום" (ובכך אינני מביע כל עמדה ערכית בנוגע להצעתך, ובפרט אינני שולל את האפשרות שכתוצאה ממנה ישתרר שלום). כך או אחרת - ראייתך מפוכחת דיה כדי לקחת בחשבון את האפשרות שיהיו בשטחים אנשים ואף ארגונים שירצו לפגוע בחייהם של חיילים ואזרחים ישראליים. את התגובה הראויה לדידך לפגיעות כאלה כבר ציינת, והיא כוללת פגיעה בחפים מפשע והרס תשתיות. לצערי לא הסברת מה עומד מאחורי צורת תגובה זו, אך נניח לכך בינתיים. מה שלא הסברת הוא איזה תפקיד (מעבר לתפקיד ההצהרתי, שהוא במישור המדיני) ממלאת הגדר בשמירה על חיי אזרחי ישראל, ומה הופך אותה לאמצעי יעיל (הגם שאם הגדר, בנאיה, מתחזקיה, ומי שיהרגו במהלך הקמתה ועל הגנתה יהיו שליחי האיחוד האירופי שיבואו לישראל בהמוניהם לצורך ביצוע מבצע זה - הרי שהעלות לאזרחי ישראל מתאפסת, ואז אין בעיית כדאיות).
הקמת המדינה הפלסטינאית היא עניינם של מי שרואים עצמם כמנהיגיה וכאזרחיה לעתיד, דהיינו - הפלסטינאים (בעיקר תושבי השטחים). העובדה כי טרם הקימו מדינה, וכי מנגנון ה"מדינה בדרך" שלהם כולל זרוע צבאית מיותרת על חשבון צרכי-מדינה חיוניים היא עובדה מעוררת-פליאה. זהו כמובן עניין פלסטינאי-פנימי, ולכן הגורמים שציינת (ארה"ב והאיחוד האירופי (אגב, מה פירוש "ארה"ב בכלל ואירופה בפרט"? האם אירופה היא חלק מארה"ב?)) יכולים לנסות לקדם את האינטרס שלהם באמצעים המדיניים-כלכליים המקובלים.
|
|