בתשובה לעדי סתיו, 26/12/03 2:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דובי אמר ''גם אני לא בדיוק רואה בהפרשות שלי נושא שיחה מלבב לשעת הארוחה. אינני רואה סיבה לחשוב שיש בכך משהו בעייתי''. אני מסכים איתו, אבל עדיין חושב שאין כאן משהו שיש בו מן הבושה. אלה נראות לי מילים קצת חזקות מדי לתיאור יחס האנשים להפרשות גופם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תגדיר מתביישים. כל עוד אין בעיה עם הפרשות הגוף שלי (נגיד, דם בשתן), אינני מוצא סיבה לדבר עליהן עם איש. רק שלשום, לעומת זאת, יצא לי לדווח לקרובי ומוקירי זכרי על איכות ההפרשות שלי משום שהייתי חולה. אפילו כתבתי עליהן קצת באינטרנט (לא פה). לא נרשמו תגובות נרעשות. לפני מספר ימים קראתי כתבה על זוגות שסובלים מיתר אינטימיות - למשל זוג ששכר דירה בלי קירות פנימיים - כולל בלא-חדר השירותים. כלומר - כל פעם שאחד מהם הלך להשתין או לחרבן (''להטיל צואה'' נשמע לא פחות מגעיל, אבל יותר פלצני), השני ראה אותו עושה זאת. לא פלא גדול, אם כן, שהזוגיות הזאת לא נמשכה לאורך זמן. הם הגדירו זאת כעודף אינטימיות - לא הכל צריך לראות, גם אצל הגבר וגם אצל האישה. מקלחות משותפות זה יופי, אבל לשבת בצוותא בשירותים בבוקר נראה לי די דוחה. שלא לדבר על הרעיון של הלעיל שנשים ילכו בלי שום אמצעים הגייניים במהלך המחזור, שנראה לי מזעזע לא פחות מהרעיון שאני אלך לישון עם החברה שלי עם פצע מדמם פעור ברגל. עם כל הכבוד - אני מעדיף להתעורר בלי להיות מכוסה בדם. דומני שגם היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשרותי הצבאי היה מאוד מקובל ללכת לחרבן בצוותא. הסמל היה מקצה לנו 15 דקות בסיום ארוחת הצהרים לנושא והיינו בוחרים את אחת מחפירות היעד המבוצר והופכים אותה למחראה. שני ארגזי פעולה ישנים היו מושב אסלה נוח להפליא. כיום אני מעדיף אינטימיות. לשבת בשירותים בצוותא באמת לא נראה רעיון מוצלח במיוחד, אבל אין לי בעיה להשתין בזמן שזוגתי מצחצחת שיניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |