בתשובה לשחף, 25/12/03 14:51
קורבנות אדם- יותר משאת חושבת. 186396
היי שחף,

אני מסכימה עם רוב מה שאמרת לגבי היחס (המודרני?) הבעייתי אל גוף האישה. לעומת זאת נראה לי שאת טועה כאשר את קובעת (על סמך מה?) שקורבנות אדם היו דבר נדיר בפגניות הקדומה, שהיא הפגניות האמיתית.
למעשה- יש חברות שמקיימות הקרבת קורבנות אדם כחלק מטקסי כישוף, עד עצם היום הזה. ואם נניח שאלה רק שרידים אחרונים של מה שהיה פעם, נוכל להסיק שהקרבת קורבנות אדם היתה דבר נפוץ למדי בדתות הפגניות.

לפני כמה זמן כתבתי תגובה למשהו בדיון אחר באייל, ובה סיפרתי בפרוטרוט על מקרה שקרה לפני שנתיים באנגליה, ושבו היו מעורבים מהגרים מאפריקה. בסוף החלטתי שהתגובה קצת ארוכה מדי, וקצת לא רלוונטית לדיון ההוא. אז שמרתי אותה להזדמנות אחרת. ואני חושבת שההזדמנות הגיעה :)
קראי הלאה ושפטי בעצמך. וכמובן- אמצע חורף שמח גם לך.

-----------

אדם וכת המוטי- חקירת מקרה רצח

ב-‏21 בספטמבר 2001 נמשתה מנהר התמזה, לא הרחק ממצודת לונדון, גופתו של ילד שחור כבן חמש. נכון יותר לומר, שמה נמשה היה טורסו בלבד- הגופה היתה כרותת ראש, הזרועות נכרתו אף הן לגמרי, והרגליים נכרתו מעל הברכיים. על חלקו התחתון של הטורסו היו מכנסים קצרים כתומים, שבחלקם הפנימי היתה תווית הוראות כביסה בגרמנית.
חוקרי המשטרה ציפו שמישהו ידווח על ילד שנעלם וכך תיפתר שאלת זהותו, אך זה לא קרה.
ולכן, עד שתיוודע זהותו של הנרצח, הם החליטו לקרוא לו "אדם".
בניתוח הגופה התגלו במעיו של אדם שרידים של תערובת שהכילה קוורץ, זהב, חימר ועצם טחונה, מה העלה על הדעת כישוף. בשלב ראשוני זה לא היה למשטרה הרבה מעבר לזה.
בעודם חוככים בדעתם ומנסים להחליט איך לפתור את תעלומת הזהות, והרצח, נמצאו על גדת התמזה, בצ'לסי, כשלושה ק"מ במעלה הנהר ממקום מציאת הגופה, שרידים של מה שנראה כטקס כישוף אפריקאי- סדין שעליו היה רשום שם אפריקאי, ושבעה נרות אכולים-למחצה, שגם בהם נחרט אותו שם.
הקשר האפשרי לכישוף אפריקאי התחזק, וחוקרי הסקוטלנד יארד פנו לעזרה לפתולוג דרום אפריקאי נודע, פרופ' הנדריק שולץ, שהוא מומחה למקרי רצח ריטואלי, ובמיוחד ריטואלים של MUTI.

מוטי היא כת רפואה אלילית הנפוצה בדרום אפריקה ובמערבה. השם "מוטי" נובע מ- UMU THI, כלומר "עץ" בשפת הזולו. בדרך כלל רופאי האליל של המוטי (הנקראים SANGOMAS) משתמשים בעשבים וצמחים שונים לריפוי מחלות שגרתיות. אך יש גם רופאי אליל שמנסים לרפא מחלות רציניות יותר בעזרת חלקי חיות, כמו שומן תנינים, כנפי ניצים, ראשי קופים, ונחשים מיובשים.
אך יש גם כמה מכשפי מוטי שמשתמשים בחלקי אדם לשם ריפוי מחלות קשות, או לשם האצלת כוחות מיוחדים על מישהו. כך למשל דם מעניק כוח-חיים, מוח- יפה להצלחה בעסקים או בפוליטיקה. אברי מין- מרפאים עקרות, ומביאים מזל טוב. גולגלות שנקברות ביסוד הבניין יבטיחו הצלחת העסק, ידיים שנשרפות ואפרן מעורבב למשחה ירפאו שבץ, ועוד. כמובן- לא כל אדם יכול להרוג את הקורבן ולבתרו, המכשף עצמו צריך לעשות זאת, לפני שהוא מכין את השיקוי או המרקחת הנחוצים, והכול בליווי ההשבעות המתאימות.
פרט מחריד במיוחד – לפעמים האיברים נלקחים מהקורבנות בעודם בחיים, בגלל אמונה שצריחות הקורבן מעניקות יתר עוצמה ל"תרופה" הסופית.
ילדים הם הקורבן המוערך, והיקר ביותר- מכשפי ומאמיני המוטי חושבים, שיש רק כמות סופית מסויימת של מזל בעולם, וכל אדם מקבל רק מנה מוגבלת כלשהי מהמזל הגלובלי הזה. ילדים צעירים עוד לא "בזבזו" הרבה מהמזל שלהם, ואפשר להעביר את מה שנשאר למי שיבלע את השיקוי שיוכן מאבריהם.
(האמונה הנפוצה באפריקה, שקיום מגע מיני עם בתולה הוא סגולה לריפוי מאיידס, אף היא נגזרת מאמונת המוטי בכוח המגי של גוף הילד. במקרה האיידס, ככל שהבתולה צעירה יותר, כך הכוח המאגי שלה לרפא את החולה אמור להיות חזק יותר. אין כמעט צורך לציין, מעבר לטרגדיה האישית הנוראה לילדה עצמה, המנהג הזה גם מפיץ יותר את מחלת האיידס).

בחזרה לאדם- בינתיים התברר, שהסדין והנרות שהתגלו במעלה הנהר לא היו קשורים לטורסו. אבל החוט הלא נכון הזה תרם להחלטה לפנות לפרופ' שולץ, החלטה שבדיעבד היתה נכונה. שולץ הגיע לאנגליה, בדק את הטורסו ולפי מצב הגופה (הילד הוחזק במצב טוב עד להקרבתו) וצורת ביתורה, הוא קבע שאכן מדובר ברצח-מוטי.
אלא שכאן נתקעה החקירה- עדיין לא התגלתה אפילו זהותו האמיתית של אדם, לא כל שכן של הרוצח או הרוצחים.

בצר להם התחילו הפתולוגים להפעיל שיטות שלא נוסו מעולם בתחום הרפואה המשפטית. גיאולוג שאליו פנו הציע להם לבדוק את רמת האיזוטופים של היסוד סטרונטיום בעצמות הגופה, כדי לקבוע את מוצאו הגיאוגרפי של אדם. באיזורים מסויימים של העולם המזון הנאכל הוא בד"כ מקומי. הרמה היחסית של איזוטופי סטרונטיום נשארת קבועה בעוברה מסלע לאדמה, למים, ולצמחים. בע"ח אוכלים את הצמחים ושותים את המים, והאדם אוכל את בעלי החיים, ואת הצמחים, ושותה את המים, וכך מגיעים איזוטופי הסטרונטיום אל גופו ונאצרים בעצמותיו באותו יחס ראשוני שבו הם מצויים בסלעי המקום. הרכב העצמות הזה ישתנה רק אחרי שנים של מעבר למקום אחר, ולכן עצמותיו של ילד קטן מצביעות בוודאות גבוהה על המקום בו גדל.
אנתרופולוגים שייעצו לצוות החקירה עזרו לשלול את האפשרות שמוצאו של הילד מלונדון, או מהאיים הקריביים, וכך התמקדו החוקרים על מפת אפריקה, וחיפשו בה איזור שבו ריכוז סטרונטיום גבוה למדי, כמו זה שבעצמותיו של אדם, ריכוז שככל הנראה יימצא בסלעים מהעידן הפרה-קאמברי . בתהליך ממושך של חקירה ואלימינציה הם הגיעו בסופו של דבר לאיזור שאורכו כמאה וחמישים ק"מ ורוחבו כשבעים ק"מ, בדרום-מערב ניגריה, בין הערים איבדאן ובנין-סיטי.

בינתיים, לפני כשנה, התגלה עוד קצה חוט, כששירותי הרווחה של עירית גלאזגו דיווחו על אשה ניגרית שדיברה על עריכת טקס כלשהו עם ילדיה. חוקרי הסקוטלנד יארד הגיעו לביתה ומצאו בין בגדי בנותיה מכנסיים כתומים מסוג וגודל זהה למכנסיו של אדם, ואשר גם הם, כמו מכנסיו, נקנו באחד מסניפיה של רשת וולוורת' בגרמניה (אשר רק בהם ניתן היה להשיג מכנסיים אלה).
הצבע הכתום התברר כבעל משמעות בטקסי המוטי, וגם פרטים אחרים נראו קשורים לחקירה הלונדונית, אך בסופו של דבר לא העלו החשדות נגד האשה כל דבר ממשי, והיא חזרה לניגריה.
בתחילת יולי 2003 נעצר בדבלין בעלה בנפרד של אותה ניגרית, במסגרת נסיון להסגירו לגרמניה, שם הוא הועמד לדין בהיעדרו, הואשם בסחר בבני אדם, ונידון לשבע שנות מאסר. חקירתו של ניגרי זה הובילה לפשיטה שנערכה בסוף יולי על כתובות אחדות במזרח לונדון, ולמעצרם של 21 בני אדם, רובם ניגרים, מאיזור בנין. גם הם חשודים בסחר בבני אדם, ובמיוחד בילדים המוברחים דרך גרמניה לאנגליה, לשמש כעבדי מין, או עבדים ביתיים.
אשר לאדם, השערת המשטרה היא, שהוא הועלה קורבן כדי להבטיח הצלחה עסקית לרשת המבריחים. במקרים רבים, הקורבן בטקסי המוטי הוא קרוב משפחה בדרגה ראשונה, של האדם שמזמין את הכישוף, והמשטרה לכן בודקת עכשיו דגימות ד.נ.א של כל העצורים, במטרה להשוותם לאלה של אדם.

בשלב זה, עדיין אין זיהוי של אדם, או של הרוצח, ומה שהתגלה בינתיים לגבי הסחר בילדים ממלא את ידי המשטרות בארצות שונות באירופה בעבודה רבה נוספת. יהיו עוד גילויים מסעירים, מן הסתם. אפשר רק לקוות, שהם יהיו מחרידים פחות.

עוד על החקירה של צוות הזיהוי הפלילי:
עוד על כת המוטי:

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים