השילוש היהודי 1862
חן חן למשתתפים השונים בוויכוח חשוב זה, אשר הביאו והעלו טענות שונות וחשובות. יחד עם זאת יש להבהיר מספר נקודות אשר בהחלט יכולות לשפוך אור על חלק מהטענות והמימצאים לקיומו של 'עם יהודי' כלשהו;
באופן כללי הדת היהודית הקיימת בחו"ל (גולה בז'רגון הוויכוח הנ"ל) מקפידה על שלושת עקרונות אלו:
1. לא לסעוד עם/ואצל הגוי.
2. לא להתפלל במשותף (באופן אקומני) עם הגוי
3. לא לקיים שום יחסי אישות עם הגוי.

מובן מאליו שתחת עקרונות אלו בלבד הצליחה היהדות להתקיים במשך דורות על גבי דורות, במקום שעמים ואמונות אחרות נטמעו ונבלעו זה מכבר. דחייה אידיאולוגית זו של ההתבוללות היא זו שהחזיקה את היהודים יחדיו, לא רק כקהילה דתית - אלא כקהילה אתנוצנטרית המקפידה על חוקיה שלה והמייחסת לגוי חשיבות מיזערית.
הנסיון ליצור מורכבויות לשוניות כגון 'גרמנים בני דת משה' וכדומה, דומה לנסיון להכניס עץ חג מולד לבית יהודי בגולה 'למען העוזרת הגויה'. הפיתרון היהודי של הטמעות תרבותית ללא הטמעות דתית לא הצליח באירופה בלשון המעטה, והיהודים נשארו גורם חיצוני אשר אינו עונה על הקריטריונים של דת בלבד. מובן מאליו שהרבה יהודים משכילים וחילונים לפי הגדרתם, התקוממו נגד הכללתם כקהילה לאומית שונה, אך אף הם היו מודעים לבעיית השתייכותם לעם המארח - היות ואף פעם לא רצו יהודים אלה ברצינות לעזוב את דתם (ועם עזיבה זו את שלושת העקרונות שצוינו למעלה) ואף לא רצו להיות מחוסרי דת - וזו כמובן היתה זכותם המלאה להרגיש ולחוש כך - אך הם גם סירבו לשלם את המחיר הרגשי של היותם 'שונים' לפי הגדרותיהם-שלהם הנ"ל.
יחד עם זאת בתחילת המאה הקודמת יותר ויותר יהודים סירבו להשלים עם מצב מעיק זה, ולכן לבשה ההתבוללות מימדים של תופעה ההולכת ומתגברת, למורת רוחם של שלושה חוגים עיקריים:
1. היהודים האורתודוכסים למיניהם, אשר חששו מגיפת הטמיעה וההתבוללות.
2. היהודים הציונים שטענו בפה מלא את אשר ניסו המוטמעים להצניע ולהסתיר - כן, אנו עם אחר ומקומנו לא כאן כי אם במקום אחר.
3. כל הקבוצות האנטישמיות השונות, שלא אהבו את מגיפת ההתבוללות והטמיעה, ואשר חששו מפני השפעה יהודית 'מבפנים'.

יש לציין שהן הקבוצה האורתודוכסית והן הקבוצה הציונית מקרב היהודים באירופה הוו מיעוט שבמיעוט. ליבם של רוב יהודי אירופה נטה בתחילת המאה הקודמת יותר ויותר להטמעות והתבוללות, אך הגורל רצה אחרת - תורת הגזע המתועבת על ספיחיה השונים לא השאירה שום מקום אף ליהודים אלו.
בברכה
א. מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים