|
||||
|
||||
הבאת עוד דוגמה לחדירה (מיותרת?) של תורת הקוונטים לתחום הפילוסופיה. מבחינה פילוסופית דטרמיניזם מול אינדטרמיניזם טרם נפלה הכרעה ויש, כרגיל בפילוסופיה, טיעונים כבדי משקל לכאן ולכאן. באה תורת הקואנטים ואומרת הנה פתרון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - דטרמיניזם רב יקומי ובו אינדטרמיניזם תוך יקומי. או אולי להיפך? די, נו, להסתברות יש מקום בפיזיקה רק כממלא מקום לתאוריה עתידית. זה שאנחנו חיים בעידן בו פתאום כל התשובות נכונות לא אומר שאפשר להפוך את הפיזיקה לספרות. המורה שלי לספרות נהג לומר לתשובות מוזרות למדי שהעלו התלמידים "גם זה נכון אבל..." וכאן היה מצטט מתוך ספר הלימוד. לעומתו מורה אחר, במקצוע ריאלי יותר, נהג לענות "נכון, אבל לא בשאלה הזאת". הפיזיקה הסתדרה יפה מאד בלי לנסות להתעמת לעומק עם שאלות פילוסופיות החל מפרדוקס אכילס והצב (מהי תנועה?) והשתמשה היטב במושגים מסה וזמן בלי לנסות להסביר מה הם. עכשיו כלו כל הקצים כאשר פיזיקאים מנכסים שימוש בהסתברות על מנת לתאר לא פחות מאשר מעשה הבריאה כולו (רב יקומי הסתברותי). הרי ההסתברות לעולם אינה "נכונה" עבור המקרה הבודד וכל זכות קיומה הוא במספרים הגדולים. הסתברותית יש לי סכוי למות בתאונת דרכים או פגיעת ברק הלילה אבל מעשית מחר בבוקר או שאקום או שלא. לכן יקומים שבהם הקבועים הפיזיקליים שונים אינם קיימים (ולא נבראו בוזמנית עם שאר היקומים ומייד נשמדו השמדה עצמית) יש רק יקום אחד. הגדרתית לא יכול להיות אחרת. כל פילוג שלו ליקומים מקבילים מביא בסופו של דבר לסתירות לוגיות (כן, אבל ביקומים המקבילים הלוגיקה אחרת). They're coming to take me away, ha ha, hi hi ha ha מדוע לא יעסקו הפיזיקאים בפיזיקה, יענו בדברים פיזיים, ממשיים, ביש?הערה : בקריאת הדברים שכתבתי נראה כאילו הם נכתבו מהרגש ולא מהשכל. אבקש מהקוראים לנסות ולנכש את האלמנטים הרגשניים ולהתייחס לנאמר לא באופן אמוציונלי. נכון שהרבה מהנאמר למעלה אינו מפורש או מגובה אך זאת עקב מגבלות המדיום והעת בידי להפוך רעיונות למלים. |
|
||||
|
||||
היכן "פיזיקאים מנכסים שימוש בהסתברות על מנת לתאר לא פחות מאשר מעשה הבריאה כולו"? תורת הקוונטים, ופרשנויותיה השונות, באה *להסביר* הסתברויות. תיאוריות העולמות המרובים בכלל זה (שאלה אחרת היא אם היא מצליחה). יכול להיות שנדמה לאנשים לרגע שפרשנויות כאלו יכולות לפתור בהזדמנות זו בעיות פילוסופיות, אבל זו לא המוטיבציה ההתחלתית שלהן. המוטיבציה היא לפתור את הבעיות שמתעוררות לאור הניסויים. |
|
||||
|
||||
חבר הכנסת אהוד יתום (בשבתו כוועדה לענייני בטחון הכנסת, או משהו כזה) יודע לחשב את ההסתברות שטילי קסאם יירו לכיוון המשכן ויפגעו בו: 0.3%. מפכ"ל המשטרה שרואיין אחריו (רשת ב') נשאל האם הוא שותף לההערכה, והשיב שמן הסתם המספרים מבוססים על חישובים סטטיסטיים. כמחוות הערכה לעוסקים בבטחון הכנסת, אנסה לשחזר את החישוב. ראשית, כדי לפגוע בכנסת, צריכים להבריח טילי קסאם ליהודה ושומרון. כרגע לא ידוע אם יש שם כאלה, ולכן הסיכוי הוא חצי-חצי. אם ינסו לעבור את תוואי הגדר עם הטילים, המחבלים עשויים להתקל בגדר שהושלמה כדי שליש; לכן הסיכוי שלהם לחדור את התוואי הוא שני שליש. כוחות הבטחון מסכלים על-פי הדיווחים כ- 95% מפיגועי ההתאבדות, ובהעדר הערכה טובה יותר נניח שזה גם הסיכוי לסכל פיגוע של ירי טילים לירושלים. רקטות קסאם מתפוצצות באתר השיגור בסיכוי של כ- 15%; אחרת הן פוגעות ברדיוס של קילומטר (נניח); שטחה של הכנסת 1/40 קמ"ר, כלומר 1/125 מן המעגל ברדיוס האמור; לאחר שקלול של הסיכוי לפגוע במרכז המעגל מתקבלת הסתברות פגיעה של 1/60. לזה צריך להוסיף מקדם מוטיבציה (1.6) ותוספת נחישות (1.2). נכפיל הכל ונקבל: 1/2 * 2/3 * 5% * 85% * 1/60 * 1.6 * 1.2 = 0.045% לבסוף נכפיל בגורם תיקון (6.617) שנבחר כדי לקבל את התוצאה 0.3%, ונקבל בדיוק 0.3%. אמרתי לכם. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח שזאת לא משוואת דרייק? |
|
||||
|
||||
ואיך לדעתך מגיעים למספרים של משוואת דרייק? (מהנדסים מכירים את השיטה בשם "חלוקה במספר הנעליים"). |
|
||||
|
||||
זכור לי הסיפור של פיינמן שבדק את התרסקות הצ'לנג'ר, שהערכות נאס"א דיברו על סיכוי של 1:100000 להתרסקות, ונראה שהגיעו אליהם בצורה דומה (אחד חלקי סכום מס' הנעליים של כל העובדים). במקרה של יתום, אני משער שהחישוב התבסס בעיקר על ההערכה שרק 0.03% מהשומעים יטרחו להרים גבה. |
|
||||
|
||||
מה שמשעשע מאוד בסיפור של פיינמן, זה שלפני שבועיים קראתי במעריב, שמחישובים מדעיים של הוועדה לאנרגיה אטומית, עולה שהסיכוי שהכור בדימונה ידלוף הוא אחד למאה אלף. |
|
||||
|
||||
משעשע? שאל את ע. עפרונית אם היא מוצאת את זה משעשע. |
|
||||
|
||||
איפה היא? במקרה אני יודע שזה גם הסטנדרט האמריקאי (עדיין! איזה מפגרים) |
|
||||
|
||||
היא גרה אי שם בדרום. |
|
||||
|
||||
קודם כל, מה שמר ניר-בוכבינדר אמר. שנית כל, אם אתה רוצה שלא יגיבו אליך רגשנית, הואל בטובך להשקיע את המאמץ ולהוציא את האלמנטים הרגשניים מדבריך שלך, במקום לבקש שיעשו זאת אחרים בשבילך. אנחנו לא המורים שלך להבעה, לא משלמים לנו לתקן לך חיבורים. עם כל הכבוד, אני משקיע בהודעה, שאני רוצה שייקחו אותה ברצינות, אפילו חצי שעה או יותר, על מנת למצוא את הניסוח הנכון (ולפעמים לשווא, ראה הפתיל שמתחיל בתגובה 149175). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |