בתשובה לארז לנדוור, 04/11/02 21:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הבדל בין השמאל הפוסט ציוני, הטוען כי הציונות מיצתה את עצמה, וכעת עלינו להיות ככל העמים, השמאל הא-ציוני (אח של השמאל הפוסט ציוני, אבל אדיש לשאלה האם הציונות היתה נכונה לתקופתה), והאנטי-ציוני, הטוען כי הציונות בחטא יסודה. הכללת שלושת הזרמים האלו באגודה אחת היא רק מנקודת מבט ציוני: שלושתם אינם ציונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה הבדל בין השמאל הפוסט-ציוני לשיטתך לבין השמאל הציוני. מה זה "מיצתה את עצמה"? מכירה בפה רפה בכך שהציונות היתה נכונה לתקופתה. אז שניהם מכירים במטרות-העל של הציונות ורק מתווכחים ביניהם על הדרך. או שלא הבנתי אותך נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, השמאל הפוסט ציוני הוא הקרוב ביותר לשמאל הציוני. מיצתה את עתמה פרושו סיימה את תפקידה. מכירה, לא בפה רפה, כי אם בפה מלא, שהציונות היתה נכונה לתקופתה. אכן מכירה במטרות העל של הציונות, אבל לא מתווכחת על איזה דרך לבחור, אלא האם להמשיך בדרך, או שמא להכריז על ''תחנה אחרונה בהדר''. ובמושגים קצת יותר מעשיים - זהו הזרם הקורא (או התומך) בביטול חוק השבות ובהפיכת מדינת ישראל ל''מדינת כל אזרחיה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתחבר לי. אם תנועה מכירה במטרות העל של הציונות (ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל), אז היא ציונית. אם אין חוק השבות, אז אין בית לאומי כזה ("בית זה המקום שאם אתה מגיע לשם, חייבים לקבל אותך") ואין הגשמה של מטרות העל של הציונות. אלא אם כן הציונות לשיטתם היא פשוט _דרך_ להתמודד עם אנטישמיות (ואז זו גישה מוזרה למדי, לדעתי, בהתחשב בהיסטוריה של המאה העשרים, אבל לגיטימית). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |