|
המקורות שלי - לעניין הגיור בחרב של האדומים - יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ב. אם תתעקש, אחפש ואמצא לך את המקום המדויק.
לעניין תנועת הגיור היהודית בימי בית שני - בועז עברון, "החשבון הלאומי".
אני לא יודע שום דבר על "ערב רב". השלילה היהודית כלפי גיור היא מאוחרת ביחס, ונובעת מאותו צו של אנוטנינוס פיוס, שהוצא בשנת 160, לערך.
אי ההבנה שלך נובעת מהיחס היהודי להסטוריה, שהוא יחס מבטל. אי אפשר ללמוד הסטוריה יהודית מתוך התלמוד בלבד. ספר תרגום השבעים (או בשמו המקובל יותר, הספטואגינטה נשמר בעותקים רבים מאד, מה שמעיד על הפופולריות שלו בקרב יהודים ומתייהדים בעולם ההלני. ידועה גם העובדה שבבתי הכנסת של העולם העתיק - טרם התחלת הנצרות - הסתופפו גם פגאנים רבים, שעם שלא קיבלו את המצוות (במיוחד את המילה) הרי הביעו עניין רב ביהדות. אל קהל זה בדיוק פנתה הנצרות הפאולינית, וסוד הצלחתה הוא הויתור על המילה כדרישת כניסה ליהדות. נטיה ליהדות הייתה נפוצה בעיקר בקרב נשים - כך, מספר יוספוס, ניצלו יהודי אנטיוכיה מטבח, בעת המלחמה הגדולה ברומאים, משום שנשות העיר גילו להן כי הטבח ממשמש ובא.
ודוק - אם לא היתה תנועת גיור יהודי, מדוע צריך היה קיסר רומאי לאסור עליה? לא אוסרים על דבר שאיננו קיים.
|
|