 |
מצטרף לאפופידס - כל מילה זהב.
רק להוסיף לפרשנות המוזיקלית של "יוסי", ששינויי המקצב (והסולם?) משרתים גם את המבטים ההשונים של אמא ושל יוסי: יוסי יוצא לרחוב, ופתאום הכל מאיט, נפתח ומזמין... יש לו כל הזמן שבעולם. לעומת זאת, אמא עצבנית משהו בסטקטו של "איפה יוסי לחם אין".
באשר לאליפלט, אני מסכים איתך שהמוזיקה עושה אותנו עצובים, אבל אני חושב שקצת מעבר לכך: היא גורמת לנו לרחם עליו. זו מוזיקה שמתרחקת מכל פאתוס של גבורה. אולי בהשפעתה יש לי הרגשה (שרבים כאן חולקים עליה, ואני מודה שאין לי נימוק נחרץ למה אני צודק והם טועים) שגם ברגע הגבורה שלו אליפלט היה מסכן, ומעורר יותר רחמים מאשר הערצה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש