 |
בהקשר של ספרים על נבעכים, הייתי אומרת שדווקא בפרוזה, לעומת השירה, קיבל ה"נבעך", או החריג, מקום של כבוד. ראו לדוגמא ספריו של דויד גרוסמן-יש ילדים זיגזג, למשל- והרבה מספריו של מאיר שליו, שמציגים ילד השונה מכל החברה שסביבו.
גם בספרים על מבוגרים אנשים "נבעכים" מהווים גיבורים להרבה מאד ספרים- של פטר הנדקה, שעולה כרגע בדעתי, ובטח יש עוד. למישהו יש הסבר למה דווקא הספרות מאפשרת לדמות ה"נבעך"להפוך לגיבור עמוק, מורכב ומעניין, ואילו בז'אנרים אחרים היא מתפספסת?
והאם יש גם מקום מכובד לנשים "נבעכיות" בספרות? אני יכולה לחשוב על נשים שהן שונות וחריגות, כמו אבישג של דויד שיץ, אבל היא חזקה ומיוחדת, ולא נבעכית בכלל!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש