|
||||
|
||||
גם זה שיר שנכנס למאמר שלי, ויצא משם. לפי שירונט, יוסי בנאי תרגם. אני לא בטוח ששירונט נותן את כל הפרטים. אני מכיר ביצוע של יוסי בנאי, אבל בו לא מדובר על בוטנים אלא על בונבונים. אם המקור של ברל הוא בוטנים, אני חושב שבונבונים הוא תרגום בעייתי, כי בונבונים הוא משהו שבאמת יותר סביר, ופחות נעבעכי, להביא לנערה. בגרסת הבוטנים, שמעתי את ישראל גוריון שר אותו השנה, כאורח בהופעה של סוזן ופראן. הזקנה הברורה של גוריון, יחד עם המרץ שהוא בכל זאת הפגין, עשו זאת נוגע ללב במיוחד. בסוף השיר הוא חידש: "מאז עברו הרבה שנים, תחזירי לי את הבוטנים." |
|
||||
|
||||
לא, ז'אק ברל הביא בונבונים: יכול להיות שהתרגום כאן שיפר את המקור. |
|
||||
|
||||
יתכן שגוריון הכניס את הוריאציה בהשפעת "גירסת 67" |
|
||||
|
||||
ז'אק ברל כתב על בונבונים. ישראל גוריון בגירסא המגוירת הפך את זה לבוטנים (גם המתחרה רינה, והחבר חנן גוירו). יוסי בנאי הוציא גירסא עברית משלו, נאמנה יותר למקור, 20-30 שנים מאוחר יותר, בה הוא מביא בונבונים, למתחרה קוראים ז'רמן, ושמו של החבר זרח מפרחוני. |
|
||||
|
||||
לאון. החבר שלך לאון. |
|
||||
|
||||
אפרופו חבר - ישנו ''גיל נסע לחו''ל'' של אריק לביא. הנעבעך מנסה להתנהג כמו דון ז'ואן, וחוטף חזק. |
|
||||
|
||||
הנעבך של הבוטנים במקור הוא קמצן בסך הכל ולא נעבך כלל . הפרחים יקרים והבונבונים שמישים וזולים יותר . |
|
||||
|
||||
מה נעבעך, מי נעבעך? רק ההיא אומרת לו "לא", וכבר הוא פונה לבאה בתור בלי לבזבז זמן על שברון לב, ואפילו את הבוטנים לא נאלץ לבזבז על הסרבנית (ומכאן ברור שהשיר הזה הוא לא עברי מקורי, שהרי בארצנו אפילו נורית בגן כבר יודעת קודם לקחת את התפוח ורק אח"כ להגיד "לא" - ולא תמיד כל-כך בחן). |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. אבל בעקבות הפתיל שפתח ירון (תגובה 184826), יכול להיות שהמוזיקה המלנכולית היא הגורמת לי ולאחרים תחושה חזקה שמדובר בנעבעך, שאין לו סיכוי עם הבוטנים והוא סתם משחית את זמנו. בקלות אפשר לדמיין את אותן מילים מושרות בלחן קליל ועליז וחצוף, ואז אף אחד לא היה חושב בכלל לרחם על הנער. |
|
||||
|
||||
ומוקדם יותר הערב שר ישראל גוריון בבית הנוסף: "עכשיו אני כבר בן שמונים1, תחזירי לי את ה... את ה... <הצגה של שכחתי מה הייתי אמור לשיר> את השנים." בסוף ההדרן, בהופעה נהדרת עם אסף אמדורסקי. 1 ושלוש, טכנית. |
|
||||
|
||||
יש לי פינה חמה בלב לישראל גוריון. הפעם היחידה בו ראיתיו בהופעה חיה, היה דוקא בקטע קצר מתוך מופע פרינג' מאד אוונגרדי ו'חדשני', בתחילת המילניום, כשהקהל יושב סביב שולחנות ובין קטעי התיאטרון מוגשות מנות שונות (ומשונות) לארוחה. כראוי לפרינג', מרבית המופיעים היו צעירים למדי. ואז עלה באמצע המופע לקטע קצר, ישראל גוריון, כבר אז כמעט בן שבעים. והוא גנב את ההצגה. בקטע יחיד, רמת התיאטרליות, השליטה המופלאה בגוף, בפנים, בקול, בקהל הכריזמה1 - רק אז הבנתי איזה חיית במה הוא, וכמה יכולים ללמוד ממנו כל הצעירים החדשים והבועטים שהיו סביבו. אני הורדתי את הכובע. והערונת - הקישור בתגובה הישנה שלך מוביל לספאם. 1 המפתיעה מבחינתי. |
|
||||
|
||||
גוריון פשוט מדהים. מבחינת שליטה על הגוף (והפנים!) הוא נמצא כנראה באותה קטגוריה עם פנטומימאי אגדי אחר, שייקה אופיר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |