 |
סדאם חוסיין נתפס היום והאמריקנים שחררו את התמונות שבהם הוא פוער את פיו ושיניו נבדקות בידי איש רפואה אמריקני. ברור ששחרור קטע הווידיאו הזה למדיה לא נעשה בלי שיקול דעת מצד הממשל האמריקני. היתה כאן כוונה להשפיל את סדאם ואת מה שהוא ייצג.
במאמר לעיל, שהתפרסם באייל עם פרוץ המלחמה בעירק, נטען כי "המלחמה בטרור העולמי", כלשונם של האמריקנים, והמלחמה בעירק בפרט, היא מלחמה שסמלים משחקים בה תפקיד חשוב במידה מכרעת. ציינתי כי ב-9/11 ספגה ארה"ב תבוסה סימלית, שניצחון צבאי גרידא בעירק לא יוכל למחות אותה בקלות. תפיסתו של סדאם היום, והשפלתו, מיישבים מבחינת האמריקנים חלק ניכר מהחשבון ב"כלכלת הסמלים".
מבחינת האמריקנים, שרוצים להשכין בעולם "פאקס אמריקנה" הסמל הזה מסביר בפשטות לעולם הערבי כי אינך יכול להתקלס באמריקנים ולצפצף עליהם בלי שיוגש לך בסופו של דבר חשבון. המטרה היא להסביר ל"רוב הדומם" בעולם הערבי כי בעולם הגלובלי הזה יש דין ויש דיין, וכשנשיא האמריקני אומר "we'll bring him to justice", אין אלה דיבורים בעלמא, הנשיא אמריקני מתכוון לכל מילה שהוא אומר.
הצגתו של סדאם כפחדן, שלא נשא עליו חומרי נפץ, ואף לא גלולת ציאניד והתמסר לשוביו בלי כל התנגדות, מוציאה את הרוח ממפרשי האגדה הערבית שנרקמה סביבו, שהוא אדם ללא חת, מעין יורש בן זמננו של סלאח א-דין. בהילה מעין זו יש כוח מגייס המונים לפעולה. הצגתו של סדאם ככלי ריק, רוקנה במידה רבה את דמותו כסמל היכול לגייס תומכים לפעולה (והפעולה שמדובר בה היא טרור נגד אזרחים תמימים, רודנות והפרת כללי המשחק הבינלאומי). הפגיעה בסדאם עשויה בהחלט לעורר מחשבות שניות בקרב חלקים בעולם הערבי העלולים ללכת שולל אחרי דמויות אגדיות פוטנציאליות נוספות. בדיקת השיניים שנערכה לסאדם אמרה כל זאת בצורה המרוכזת שרק סמל יכול להביע.
ההשפלה הסימלית הזאת לא נועדה רק כלפי דעת הקהל הערבית, היא נועדה, כאמור, גם לסייע לאמריקנים בהתאוששות מהתבוסה הסמלית של 9/11 ובהשבת חלק ניכר מבטחונם העצמי.
קראתי כעת את רשימתו של יורם מלצר ב"רשימות", שבה הוא מביע הסתייגות מהשפלת סדאם, וכותב בין השאר כך: "אופטימיסטים יאמרו שהאמריקנים מבקשים לשלוח מסר כללי, או כפי שיש מי שאוהב אצלנו לומר "לצרוב בתודעה". למי מופנה המסר? לרודנים בארצות ערב? לאישים כמו קדאפי ואסד ג'וניור בלבד? הרי מלכי ערב-הסעודית ומרוקו אינם רכים יותר כלפי המתנגדים להם. האם גם תודעותיהם אמורות "להיצרב" למראה סדאם המושפל? האם המסר מופנה בכלל, לרודני העולם באשר הם? [...] בינתיים, אינני רואה סיבה להצטרף לאופטימיסטים."
ברור שאין בתפיסתו והשפלתו הסימלית של סדאם די כדי להיתפס לאופטימיות ולהניח שכעת כל התודעות תיצרבנה באחת, וחסל סדר הרודנות והטרור. גם ברור שיש מי שעדיין מזדהים עם סדאם והם ירצו לנקום את ההשפלה הזו. אך לדעתי, בחשבון אחרון ב"כלכלת הסמלים במלחמה בטרור", אקט ההשפלה משתלם לאמריקנים, הכוח של סדאם חוסיין כסמל מגייס לפעולה אנטי-אמריקנית אבד ככל הנראה ללא תקנה - וסמלים חדשים מסוג זה אינם נולדים בן לילה. והאם תודעתם של רודני ערב האחרים נצרבה? מלצר, מציג זאת כשאלה רטורית, ואילו אני משער כי אסד ג'וניור אכן ישן הלילה פחות טוב אחרי מה שהוא ראה בטלוויזיה, וינקוט משנה זהירות בצעדיו הבאים. סמלים מדברים בשפה אוניברסלית שאינה משתמעת לשתי פנים, ואני משוכנע שאסד מבין את הסמל שהוא ראה היום, בין אם בשעות עירותו ובין אם יפקוד אותו הסמל הזה בחלומותיו.
מלצר כותב שאפשר היה לחסוך את ההשפלה ומה שצריך לעשות זה להעמיד את סדאם למשפט הוגן. אכן, אין עוררין על כך שהמשפט צריך להיות משפט צדק. אך הבעיה עם משפטים היא שהם לרוב מופשטים מדי לציבור הרחב, המסר שלהם טובע בים של הסתייגויות, טיעונים וטיעונים נגדיים, ולרוב גם מצליח הנאשם לטשטש במידת הצלחה כזו או אחרת את אשמתו. אמנם אין ספק שיותר מ-300,000 עירקים בקברי המונים, כורדים שהופעל נגדם נשק כימי וקורבנות רבים אחרים, יביאו להרשעתו של סדאם, אך כל זה יקרה רק בעוד זמן רב, ואילו עתה, כל יום קובע גורלות של מליונים; ולכן האמריקנים, משנקרתה ההזדמנות לידיהם, לא יכלו להרשות לעצמם לוותר על ריקון כוחו הסמלי של סדאם חוסיין עכשיו - במלחמת סמלים כמו במלחמת סמלים.
מאמרו של יורם מלצר ב"רשימות":
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש