בתשובה להאייל האלמוני, 13/12/03 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסתדר עם ה"התקפות" (התקפים, מן הסתם) שיש לו. אבל לא ברור לי משחק המילים המשוער שלך ב"אקליפט", ובפרט למה הוא משובץ בהקשר ההוא דווקא. אני מבין את השורה "הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק" כאמירה, הטיפוסית כאשר המפחדים מסמים (ה"גדולים" בקיבוץ) דנים במה צריך לעשות, שאם ניתן לזה לגדול יהיה אסון נורא בסוף; "אקליפט" כאן הוא פשוט אקליפטוס, אחד העצים החביבים על ארול. כלומר: אי אפשר לשתוק, כי בסוף יהיה משהו כמו עם ארול, אבל הרבה יותר גדול. אבל אני מודה שגם זה לא מאוד חזק. רעיונות אחרים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון ארול נהג ליפול מעצי האשכולית ולהתעלף (שתי סטירות הוא התעורר) אבל הנפילה מעץ האקליפטוס גומרת אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה - סתם תיאור נוף כבר לא הולך בימינו? זה מאיר אריאל, לא ביאליק 1. 1 יאללה, מי עם האבן הראשונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. החלק עם האפשרות שמדובר בסתם תיאור נוף, זה היה ברצינות או בצחוק? אם בצחוק - אז סליחה, שלום, תודה, ותראו מה השעה. אם ברצינות - קראי את השורה בהקשר בשיר. תיאור נוף לא הולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ברצינות. עוד לא למדת שאני קצת איטית? "כל פעם שבחצר היו שומעים מכה ידעו שארול שוב נפל מעץ התות ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה והוא היה תופס איתה מין שוטטות. את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג". ארול היה נרדם בתוך (או על) עצים, בדרך כלל על עץ התות. לפעמים היה נרדם על עץ אשכוליות או על אקליפטוס. או בקיצור, אני לא מבינה מה השאלה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא דיברנו על השורות האלו. דיברנו על ''כל מיני אמרו שזה העשב המתוק, אמרו, הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק. חלק גם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק, הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.'' אם זה רק תיאור נוף, זה בערך כמו ''ואז הזאב התנפל על כיפה אדומה לטרוף אותה, היה יום יפה והציפורים צייצו''. השילוב הסביר יותר של תיאור נוף הוא בסדר הפוך, משהו כמו הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק. לפני טיפוס על עץ, הוא בוודאי ינק, אמרו האנשים, קצת מן העשב המתוק. חלק גם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די, נו, מספיק לצחוק על זה שאני קשת תפיסה. לגבי שתי השורות האחרונות - אולי חששו שיום אחד הוא יטפס על האקליפטוס הענק וייפול. לא נראה לי שיש טעם לחפור מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לשכוח שהבית מושר כאשר ארול שוב נעלם ולא ברור איפוא הוא הרי ארול נפגע מצרור הכדורים ואת מותו לדעתי מצא לרגלי אותו אקליפטוס ענק שפשוט עומד וממתין למחפשים שיגיעו כבר אליו במקום להתפלמס מה הסיבה להעלמות (עשב מתוק וכו') בעוד הגופה מרקיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכולכם: אקליפט הוא שם תחליף הנקה שניתן לילדים בשנות החמישים, שבחלק לא מבוטל מהמקרים היה גורם לאותה אפליפסיה או מה שזה לא יהיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני חוזר משום מקום ל"ארול" (ברקת, באמת תתביישי לך!:)) בביוגרפיה של מאיר אריאל / ארול אחד, כתב את זה יפה, פרופ' ניסים קלדרון, מקבל השיר הזה את הכבוד המגיע לו (מהקלטת השיר נלקח שם הספר). לבושתי אני חייב להודות שאעפ"י שתמיד אהבתי את השיר, כלל לא הבנתי אותו. חשבתי אומנם על כוכב הקולנוע ארול פלין, אבל הדימיון בין "ארול" ל"אריאל" כלל לא עלה על דעתי, דבר שהוא פשע בלתי נסלח למי שמכיר את עילוסיו של מאיר אריאל עם הלשון העברית. השורה המפענחת / החשובה ביותר בשיר היא שורתו החותמת "היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו אז מה/ בכיתי גם אני איתה, אני מי שאהב אותה/ ארול ארול". אולי כמו כל שיריו, גם זה הוא שיר אוטוביוגרפי של מאיר אריאל. כמו אצל כל משורר טוב ( ע"ע אלתרמן), זו לא בהכרח אוטוביוגרפיה של הארועים האמיתיים בחייו של המשורר, אלא אוטוביוגרפיה של ארועי הנפש שלו ושל מה שרצה להיות. רק בסוף השיר מגלה מאיר אריאל שהכותב אהב את רוחיק שאהבה את ארול וכך משאיר אותנו עם האיחוד המשולש הנצחי של ארול גיבור השיר, כותב השיר נטול השם ומאיר אריאל. שלושה שהם אולי אחד. בסה"כ מבחינה תוכנית, השיר לא אמור לעניין מי שאינו בוגר של בית החינוך לילדים הקיבוצי, אבל, איזו המחשה מבריקה לדברי המשוררת רחל "רק על עצמי לספר ידעתי". הנה כי כן, הבנת השיר לא הוסיפה לי דבר לאהבת השיר, אבל בדרך פלא היא גם לא הצליחה לגרוע ממנה. אולי כך מגיעים לאהבת אמת. זאת ועוד, לא יאה להשאיר את האייל הקורא עם התערובת שרקח כאן בני זוזים ב-תגובה 222310 הטועה ומטעה: אקליפט ענק אינו שום דבר אחר מאשר עץ האקליפטוס הענק והמפורסם של קבוצת מגשימים. "תחליף הנקה שניתן לילדים בשנות החמישים" בבתי הילדים הקיבוציים הוא הלומינלט מן השיר "טרמינל לומינלט" והתאלידומיד שייך בכלל לשיר אחר בשם "אולהבבו" (שיר מוקדם מתקופת "אגדת דשא"). אפשר למצוא הרבה מגרעות באדם מאיר אריאל ובשירתו. אבל מקומו בהיכל הפזמון והשיר הישראלי מובטח לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הביוגרפיה, הנטייה שלי היא שאמנם המחבר ואריאל הם אחד, אבל ארול הוא אחר - הוא מתנדב סטלן ושרמנטי, והרי קנאת הקיבוצניקים במתנדבים שחטפו להן את הבנות מן הידועות היא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מאין מגיע ה''מן הידועות היא'', אבל לי לא זכורה קנאה קולקטיבית במתנדבים על הנושא הזה. אם היו אירועים פרטנים (וכמובן שהיו), אזי הפיצוי הרגשי לבני הקיבוץ מהמתנדבות כיסה עליו מעל ומעבר. ובנוגע לארול, שירים מסוג זה - עד כמה שאני מבין - עוברים תהליך אבולוציוני מרובה גרסאות בראש המשורר. יש סיכוי סביר שהכוונה המקורית של מאיר אריאל הוחלפה כמה וכמה פעמים במשהו שפשוט נשמע ומסתדר עם המשקל יותר טוב. להתייחס לשיר כאל חידת חמיצר שדורשת פיתרון מדויק זה שעשוע נחמד, אבל לא יותר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיצוי רגשי, מן הידועות הוא (הה!), לא מעלים את הפצע המקורי. אבל אני מסכים עם הפסקה השנייה שלך, זאת האסוציאציה המיידית שעלתה לי בראש, היא כמובן לא מחייבת את המשורר או את קוראיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם קישרו לזה כבר, אבל זה מה שיש למאיר אריאל עצמו לספר על "מיהו ארול": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה ממש לא בכיוון. קטע היוטיוב שמביא יוסי בתגובתו, אומר את הכל (אל תפספס את המילים האחרונות). ולא נותר לי אלא לצטט את ניסים קלדרון מן הביוגרפיה: מלאכת השיר בעיני אריאל (הוא לקח את זה מאלתרמן) היא לספר על עצמך ואז לטוות סיפור שירחיק את השיר מן המספר. אריאל עצמו היה "אהוב הבנות" אם להתבטא בלשון יפה ובודאי לא היה לו טענות למתנדבים משני המינים. השיר ארול לא בהכרח מתיחס לארועים ספציפיים בחיי הקיבוץ ואהבותיו של אריאל, אבל העיקר הוא רוח הדברים. כפי שכתבתי, ארול, מחבר השיר (שאהב את רוחיק) ומאיר אריאל הם 3 דמויות נפרדות, אבל גם כנראה השתקפויות שונות של אותו אדם. בלי קשר, הביוגרפיה הזכירה לי עד כמה אריאל הוא מעיין עשיר של ארכאיזמים העומדים לרשות המשתמש המשכיל, למשל: "אראל סגל הוא אינטלקטואל דמיקולו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עם הפונז, חרף דבריו של אריאל עצמו (תודה יוסי על הקישור!). אולי אריאל היה רוצה שארול יהיה גלגול שלו, אבל כמו כשכתבתי במאמר, אני לא חושב שהוא מבין בצורה משכנעת את ארול, בין אם הוא המציא אותו או תיאר מישהו שהיה באמת. באמצע הסרטון אריאל אומר שארול הוא גלגולו של מוטיב החבר'ה; זווית הראיה של החבר'ה בשיר יותר אמינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שכנעתי אותך. בכל מקרה ממליץ על הביוגרפיה של אריאל שכתב ניסים קלדרון. לספר בעיות רבות וקשות, אבל חובה למעריצי הזמר והמשורר. מלמד המון על ההתפתחות ההשפעות וטכניקות הכתיבה של אריאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיות בספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספר שנכתב ע"י מעריץ. אני מניח שאם רצית לקבל שת"פ של בני המשפחה (שהחומר הכתוב ברשותם), לא היו הרבה ברירות בעניין זה. חלק גדול מדי לטעמי בספר מוקדש לניתוח יצירותיו של אריאל ע"ח תיאור קורות חייו ווהשפעות עליו. כדי לתמצת אעלה 2 נקודות. א. נקודה אחת ראית כאן בפתיל למעלה. קלדרון מתאר את היסוד המקצועי של שירת אריאל כפי שהוא למד אותו מאלתרמן: המשורר לוקח משהו אישי שלו ואח"כ בכתיבתו מרחיק אותו ממנו כדי לגעת במשהו כללי יותר. אני דוקא מקבל את התיאור הזה (ירדן פחות), אבל גם אני חושב שאריאל כתב שירים במשך הרבה שנים ומן הסתם היו עוד כמה דרכי עבודה שלו. ב. נדמה לי שהשנים האחרונות של אריאל ניתנות לסיכום עצוב במילים שהמדובר בהדרדרות כתוצאה מצטברת של שימוש קבוע בסמים לאורך שנים רבות מדי. (ההתנהגות והדברים שלו בעניין ההומוסקסואלים היו יותר אידיוטיים מאשר מחפירים). הדבר מן הסתם עולה מן הכתוב בספר אבל לא נכתב. ע"פ פשטו של הספר, שנותיו האחרונות של אריאל ואיכות עבודתו, לא נפלו מכל תקופה אחרת. קלדרון מדבר על אילוצים של קשיי פרנסה, אבל הללו אינם מיוחדים לשנותיו האחרונות. לסיכום, אני חושב שאריאל משורר גדול מדי מכדי להסתפק בביוגרפיה חד-צדדית של מעריצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלדרון דווקא מנתח יפה את שנותיו האחרונות של מאיר אריאל (כפי שהוא עושה לכל שנותיו) ולא מסתפק בסיבה פשטנית של שימוש בסמים. איכות הכתיבה של אריאל באמת לא הדרדרה וכל האלבומים שלו, כולל האחרון שיצא ע"י חבריו, יוכיחו את זה. (אני מצאתי טעות עובדתית בספר שהערתי עליה לנסים קלדרון והוא אמר לי שהיא תתוקן במהדורה הבאה.) וטוב שאתה מגדיר אותו כמשורר גדול. לאור העליהום על הזכייה המוצדקת בפרס נובל של בוב דילן ראוי להזכיר שגם זמרים יכולים להיות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"2 אלה" ילכו ויתעסקו עם מתנדב סטלן? את המתנדב הסטלן אפשר להעיף מהקיבוץ וחסל סדר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לקרוא את השיר כדי לברר מי הם שני אלה, והם לא מתעסקים איתו, פשוט מביאים אותו מהשדה בסוף היום. דבר די סביר, מתנדב או לא. וזה שמישהו קצת מרחף בפרדסים זו לא סיבה להעיף אותו וחסל, אז מה אם הוא קצת היפי. אנחנו בסבנטיז, כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחיל ב-03:40, נמשך שעתיים, עם הפסקה לחדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק ואז הם רצחו אותו וזרקו אותו הרחק הרחק ליד אלקליפטוס ענק וכך ביימו תאונה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש למאיר אריאל חיבה לתרופות פגומות. תלידומיד, אקליפט... היש עוד? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |