בתשובה לברקת, 12/12/03 13:36
תודה רבה, טל! 184397
ארד מייסון • בתשובה לברקת יום ו', 12/12/2003, 13:51
כן, אלא כשאומרים גינזבורג, אני חושב שהאסוציאציה הראשונה היא אכן השימוש הבוטה במילים, לא רק היומיומי.

שיינפלד רחוק מאוד מגינזבורג בשילוב המעניין של שפה שירית ויחד עם זאת בוטה. ובתכנים אישיים / לאומיים / מגדריים במעורבב.

וכיוון שהוזכר, הנה שיר לדוגמה:

בחנות הספרים / אילן שיינפלד
----------------------------

נדלקתי על מוכר צעיר, צנום
ומסוגף פנים, אבל חייכן,
עדין אצבעות,
בחנות ספרים אנרכיסטית.

בא לי לנשק את שפתיו הדקות,
ואת זרועותיו -
עד קצות האצבעות.

ויתרתי, כדרכי, על החלום, והוצאתי תשוקתי

בעלעול בספרי צילום ארוטיים
בחנות הספרים ההומוסקסואלית
ברובע היהודי של אמשטרדם.

שכחתי את זעקות היהודים הנשרפים
שעלו באוזני בבית הקפה
של המוזיאון ההיסטורי היהודי,

שכחתי את שיר העם הנוגה
שהעתקתי, ביידיש ובעברית,
על פרוחובניק, המלך היהודי -

שכחתי גם את סדי העינויים
שראיתי במוזאון אפלולי אחר,
ואת עונג המין המגוון והמרגיע,
מעוצם הגיוון והריבוי,
במוזאון המין השכן.

שכחתי גם אותנו, אותך ואותי,
הייתי מרוכז בהשקטת הזרע,
שעלה לי כבר עד האוזניים -

ברכישת ספרי תאוריה על אודות המין.

עוד לא שדבנו כאן אפילו פעם אחתץ
אני סובב בעיר הזאת כמו אדם
החש לראשונה את חרותו האנושית.

אני רוצה להזדיין אתך עד כלות.
אני רוצה לזיין את כל העולם, וגם
להרשות לעצמי לעשות זאת.

התגלית הכי גדולה שלי כאן היא
שהכל מותר. רק אני שם לעצמי מחסומים
כדי להצדיק את חרדותי מפני המין.
וגם אתה כובל אותי מרצוני.

בתוך: אילן שיינפלד / המדריך לתייר, הוצאת שופרא.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות