בתשובה לערן בילינסקי, 09/07/00 3:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואו. אפס מתוך שלוש. התייחסותך למה שהוגדר (תגובה 184248) ככשלון קולוסאלי? או שלבלבניסטים, בניגוד לפוליטיקאים, כן מותר לטעות מאה אחוז מהזמן? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 184259 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובד על האגרסיות שלי. הנה ממש עכשיו שלחתי הודעה מנומקת ומנומסת לערן. אני עדיין לא מקבל את הטענות שלך, ואני חושב שהשאלה שלי לעיל היא דווקא לגיטימית. מה שווה כל התורה הזאת אם שלושת הניבויים של ערן פה למעלה הסתברו כחסרי ביסוס בעליל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נצמד לאנקדוטה. אני מרגיש מספיק חופשי להגיד בשמי ובשם ערן, שכתב תגובה זו לפני כמה שנים טובות, ששיטת הניתוח הזו עובדת לנו במישור הניתוח המעשי ומספקת הסבר לוגי ועקבי, ולכן אנחנו מאמצים שיטה זו. לגבי תחזיות: השיטה מאפשרת לעיתים מתן תחזיות ברמת סמך לא רעה (על סמך הכרת המטרות המעשיות של כל פוליטיקאי בכיר, ומספיק נתונים אחרים), אבל כמעט אף פעם לא ברמה שערן נתן בתגובה זו. כבלבניסט בתחילת דרכו, הוא ביצע טעות (!!) מותר לו - כי זה לא רק שאינו פוליטיקאי משופשף, גם לא כל המידע היה חשוף. אולם עדיין שיטה זו עדיפה עשרות מונים על ה"אין שיטה" הקונבנציונלית, בשל יכולתה להסביר מעשיהם של פוליטיקאים, לנתחם, להבנת מגמות, וכן, מדי פעם, כשחשופים מספיק נתונים, לניבוי מדוייק יותר. זו הסיבה שאני (וכנראה גם ערן) מחזיקים בה עד עצם היום הזה. אין טעם להחזיק בשיטת ניתוח שיכול לעורר אנטגוניזם בכל שיחת חברים וסלון (ורשת), ללא תמורה מתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף ואומר שאני, בשלוש השנים שעברו מאז כתיבת אותה תגובה, ויתרתי על הרעיון <דמיינו קישור לתגובה רלוונטית> שניתן לתת תחזיות והסתפקתי בהסברים דיסקריפטיביים בלבד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |