בתשובה להדר אבירם, 09/12/03 2:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם אנשים *כן* רוצים ללמוד ולהתפתח, מסעות (הן במובן הפיזי-גיאוגרפי והן במובן הסמלי-רוחני) הם אמצעי לא רע בשביל זה, וודאי למקומות שכבר אלפי שנים מעודדים התפתחות כזאת. אם הם לא רוצים, אז מה הודו אשמה? ואם כן - אז למה לא הודו? זה קצת כמו לומר "מלא אנשים הולכים למוסד המשונה הזה שנקרא אוניברסיטה רק כדי לפגוש אנשים/להסתלבט על הדשא/להוסיף שורה ברזומה.. אם הם לא רוצים ללמוד מתוך עצמם, אלף הרצאות לא ילמדו אותם". לי נראה שאולי יש להפנות את החיצים כלפי האנשים ומטרותיהם, ולא כלפי המדינה המארחת. (כנראה שזו ממילא היתה הטענה בין השורות, ובעצם אני רק מחדד אותה כאן..??) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבירור אין לי הרבה סימפטיה לישראלים שמאמינים שאת כל התשובות או אפילו כמה מהן אפשר למצוא בהודו. אבל נשאלת השאלה למה דווקא הודו והמזרח הרחוק יש להם כזאת השפעה על הדמיון הישראלי. התשובה שלי היא מאחר שהם כזה ניגוד ''רוחני '' לאורח החיים הישראלי שנהפך לחומרני כל כך עם התמוטטות האידיאולוגיה הסוציאליסטית והקיבוצית .כאשר ישראל הפסיקה לשמש ''דוגמה לגויים'' עם הקיבוצים שלה החלו הישראלים לחפש מקומות שאפשר יהיה לחקות אותם חיקוי עיוור של התבטלות מוחלטת. בדומה לחקיינות העלובה של התרבות האמריקנית ( ראו את היללות שנתקלים בהם כל שני וחמישי במקומונים של מקומונאים ומקומונאיות שבוכים על כך שישראל אינה ניו יורק) זאת בניגוד לעבר שבו האידיאולוגיה הסוציאליסטית של בהרית המועצות התקבלה רק לאחר שינויים ומודיפיקציות מקוריות רבות . אני טוען שהודו בשנים האחרונות תפסה את המקום של אפריקה עבור הישראלים בשנות החמישים והשישים,גם כמעין ''ארץ אגדות '' ששם הכל יכול לקרות ושם יכול האדם להגיע להארה ולהגשמה עצמית . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הובן מדבריי שיש לי משהו נגד הודו? כמובן שלא (קראתי שוב ונראה לי שזה גם לא השתמע, אבל אם אני טועה, עמך הסליחה). לא, הטענה היא כלפי האנשים. כמובן שלא כלפי המדינה המארחת. ויכולתי להגיד בדיוק אותו דבר על האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראש פטרתי אותך מאשמה בסיום התגובה הקודמת, ולכן אין על מה לסלוח :-). אז שנינו מסכימים בענין הודו והאוניברסיטה, ועדיין הראשונה סובלת מיחסי ציבור גרועים יותר [1,2] ככלל נראה לי שהדיון בנהייה אחרי תרבויות/ארצות זרות, לוקה בשטחיות בכך שהוא נע בין "גיליתי את האור" לבין "הבל ורעות רוח " או "התבטלות מוחלטת", כפי שצוין בתגובה של אלי כאן. בין לבין יש לתרבויות אלה מאגרי ערכים, מסורת ופילוסופיה עשירים ומעניינים, שמי שמעוניין יכול בהחלט להרחיב את עולמו (ואף, חס וחלילה, להפיק הנאה/שמחה/אושר תוך כדי) על ידי היחשפות אליהם והכרות (סלקטיבית, חוויתית, מודעת...) עמם. הייתי מסתכן כאן בחוסר פופוליזם ואומר שזה נכון לא רק להודו, אלא אף לתרבות האמריקאית שהובאה כאן כדוגמה. יש כנראה הרבה סיבות מורכבות לנהירה להודו, ביניהן אפקט העדר, מחיר הטיול והשהייה הנמוכים, וגם התרבו(יו)ת ההודי(יו)ת השונות וההשקפה הכה שונה מהמיינסטרים שרובנו גדלים עליו, וזה מבלי להזכיר סתם נופים טבעיים ואנושיים מופלאים, וכו'. ההכללה המוקצנת של "שאנטי וסמים חופשי, אחי" מצד אחד ו"וואו אושו הזה מדהים" מצד שני, היא שקצת צורמת לי אישית , חוטאת לאמת ,ואף הופכת את הדיון בענין לקצת תפל ועקר... (ולזה הרי נתנגד כאן בכל תוקף !!-)) 1 בן: אמא, אני הולך לאוניברסיטה! אמא פולניה: יוסי, ילד שלי מוצלח! 2בן: אמא, אני נוסע להודו. אמא פולניה: הודו, מה יש לך לחפש שם? ריבונו של עולם.... אשר, מה עשו לילד שלנו ?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקונצ'יק ל2 האמא: "מ-ה?!אחרי כל מה שעשיתי בשבילך? על גופתי!" ומיד- התקף של משהו מסתורי עד כדי אשפוז. ואם זה לא עוזר, השתטחות על המסלול, לפני גלגלי המטוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה לא עוזר, אז לפחות "שלא תשתה שם חשיש, שמעת?" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |