 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע קיבלו הורי הליסטים כל-כך הרבה פתחון פה בעיתונות? לפחות יומיים-שלושה ברציפות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משהו מעבר ל"הבן שלי לא פושע!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה הסיבה שהביאה בעבר את אותם עורכים להורות על כתבות שער לכבוד עבריינים ידועים אחרים. זכורה במיוחד לרע אותה כתבה חגיגית שפורסמה לרגל נישואיו של אחד העבריינים האלימים ביותר בארץ ואשר הציגה אותו ממש כרובין הוד מודרני. טעם רע, הרצון למכור עיתונים והצורך לספק את צרכיה המציצניים של חברה שפשטה רגל מבחינה ערכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק ההורים, גם פרחיהם היקרים, שעולמם הנפשי נפרש על פני שלושה טורים בידיעות אחרונות, עם כותרות ענק: לאלון יצחק "לא היה לי אומץ ללכת למשטרה" (באמת, חשבנו שהיה), אדם בוחניק "אני מוכן להיות במקום הנער הפצוע" (באמת, הוא ישמח מאד) ושרון ג'והרי "שוטר עצר אותנו לפני האירוע ושחרר" (אז בכל אשמה המשטרה המניאקית, מה?). עכשיו אני יודע מה אני צריך לעשות כדי שמישהו יתעניין במה שאני מרגיש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |